שאלות נפוצות
אני אוהב קולנוע והשבועות האחרונים היו פשוט תענוג. הברקות כמו "צורת המים", ו- "שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי" – החזירו לי את הצבע ללחיים אחרי תקופה אפורה ומונוטונית בעולם הקולנוע. אבל שום דבר לא הכין אותי לחגיגה של "להתראות שם למעלה". הוא פשוט בליגה אחרת מכל השאר.
הגעתי לסרט לא מוכן בעליל, למרות שהקרנת הבכורה היתה מהעמוסות שאני זוכר מהשנים האחרונות. לא סתם הסרט קיבל ביקורות מצויינות ונבחר לפתוח את פסטיבל הקולנוע הצרפתי ה-15 ב-13.3 ויופץ ברחבי הארץ החל מה-22.3.
הסרט הוא פשוט חגיגה לחובבי הקולנוע באשר הם. נתחיל בסיפור המסגרת – מדובר בסיפור שמתחיל בסוף מלחמת העולם הראשונה, דקה לפני הפסקת האש בין הכוחות הצרפתים לגרמנים. שני הכוחות מבוצרים זה מול זה בשוחות העמוקות כאשר מגיעה ההוראה לחדול אש. אז מתעורר לו קצין תאב דם ומחליט להתעלם מההוראה ולפתוח בהתקפה חזיתית חסרת כל סיכוי, בעיקר כי הוא יכול. שני טוראים מסכנים נלכדים באש כאשר שניהם במצב מאוד בעייתי ועל סף מוות. שניהם נחלצים בקושי רב ולאחר פגיעה בגוף ובנפש ומגלים שאף אחד לא מתעניין בגורלם. השניים פותחים במסע שחציו השרדות בצרפת לאחר המלחמה והחצי השני נקמה בקצין שהביא אותם לסיטואציה זו.
אם הייתי קורא את הקדימון הזה לא הייתי בהכרח מתלהב מהסרט כל כך. הסרט פוצח בסצינת מלחמה, אכזרית וחסרת תכלית אך ככל שהוא ממשיך הוא פותח צוהר לשמחת החיים והצבעוניות של החיים לאחר המלחמה. הצבע של שמחת החיים הזו נכנסת לסרט באופן הדרגתי אך במינונים מדוייקים להפליא. הסרט עולה ויורד ולוקח אין ספור תפניות והפתעות שהיו מספיקים לשלושה סרטים הוליוודיים לפחות. העלילה מסתבכת ומסתעפת אך לעולם אינה מעייפת – עם שיאים שליליים וחיוביים בכל פינה.
נשמתי פשוט נעתקה ממני מספר פעמים במהלך הסרט, צחקתי, בכיתי ובעיקר גיליתי את עצמי כמעט בכל הדמויות שבסרט – מאלבר מילר הטמבל שסביבו הכל קורה (סוג של חייל אמיץ שוויק), דרך אדואר פיקור האומן המיוסר שהסיפור מתגלגל דרך עיניו.
אם יש סרט אחד שאתם צריכים לראות השנה, אני ממליץ בחום שתבחרו ב "להתראות שם למעלה". זה הסרט הצרפתי הטוב ביותר שראיתי מאז אמילי… לא לפספס!
צרפת 2017, 117 דקות. במאי ותסריטאי: אלבר דופונטל. שחקנים: אלבר דופונטל, נאיואל פרז ביסקאיאר.
לדיון בנושא: סרט לסוף שבוע: להתראות שם למעלה (AU REVOIR LÀ-HAUT)
