שאלות נפוצות
במהלך חודש אפריל הרצנו תחרות בה ביקשנו שתספרו לנו את סיפור ה- Data Loss או ה- Data Recovery הכי גדול או מעניין שהיה לכם. צוות של שופטים מטעם קבוצת HT בחן את הסיפורים ובחר את 5 הסיפורים הכי טובים.
המנצחים יזכו ב- NAS חדש דנדש מבית Synology, כל כך חדש, שאנחנו לא יכולים אפילו לומר את הדגם שלו, הוא הולך להיות מוכרז במהלך חודש מאי הקרוב ו- 5 הזוכים מקרב חברי HT יהיו מהבעלים הראשונים שלו בארץ ובעולם!
אנחנו כן יכולים לספר שה- NAS הוא בעל 4 מפרצים. מעבר לזה, תאלצו לחכות לרשמים מ- 5 הזוכים.
והזוכים הם (לפי סדר אקראי):
אסף_ב – איך הצבא הלבין לי 400 אלף דולר
אסף_ב – איך הצבא הלבין לי 400 אלף דולר
נתחיל מזה שאני לא כתב רציני אבל הסיפור אולי כן מעניין, זה סיפור על Data loss בתמורה לData recovery, תגידו לי אתם מה לדעתכם יותר כואב נו באמת…
השנה היא 2012, איזור מאי-יוני. אני בשנה הראשונה והאחרונה שלי בתור איש קבע ביחידה טכנולוגית בצה"ל, גיק שמוקף בגיקים, אחראי על מערך האחסון העצום של היחידה.
במהלך יום שגרתי לחלוטין, בו אני מרפרש בשעמום את העמוד החדש של גקלסי 3 בxda כדי לראות אם כבר הצליחו לפרוץ אותו (ובכך גם להביא לי אור ירוק לקנות את המכשיר החדש), חבר מהצוות ניגש אלי בהתלהבות ואמר שהוא מצא דרך לעשות אחלה כסף, וזאת פעם ראשונה ששמעתי את המילה Bitcoin.
אז מה זה Bitcoin? זה מטבע דיגיטלי שהיה שווה מעל 30 דולר בשנה שעברה וצנח לפחות מ5 דולר, ומאז הוא עולה שוב. נחמד.
לפי הטענה שלו אם נקנה 20 ביטקוינס (שעלו 5-6 דולר לאחד), עד שתצא פריצה לגלקסי 3 אוכל לשלם על בערך חצי מהמכשיר רק מהמטבע הדיגיטלי, קל לשכנע אותי – קניתי 30.
את המטבע שמרתי בדיסק און קי שהיה מחובר לי למחזיק מפתחות.
קצת פחות מחודש לאחר מכן, בשעה 2 בלילה, אני מקבל צלצול לטלפון שהעיר אותי – "אתה חייב להגיע ליחידה, יש אסון באולם שרתים".
התלבשתי מהר, לקחתי את המפתחות של האוטו ויצאתי.
אני מגיע ליחידה ומתחיל לרדת במדרגות לאולם שרתים, כמעט מחליק במדרגות – הרצפה רטובה.
מגיע לאולם ומיד מבין מה קרה – המתחם הפך לבריכה אולימפית. התפוצץ צינור בקומה מעל והפך את "הרצפה הצפה" להיות באמת רצפה צפה.
איפה האנשי אחזקה? אני שואל את הכונן.
"מגיעים עוד שעה, זה קרה בבת אחת"
"מה המצב שלנו? הDR עבד?"
הכונן עונה – "עבד חלקית, האפליקציות עברו לRecovery Site אבל המכונת אחסון מסרבת להשלים את הניתוק"
המכונה חייבת לנתק את התקשורת.
אם המכונה תתכבה בברוטליות מהפסקת חשמל סביר מאוד להניח שלא נוכל להקים את הRecovery Site בגלל בעיות של רציפות מידע, ונאבד חלק עיקרי ממידע שלא אוכל לתאר במילים את חשיבותו.
המים ממשיכים לעלות, האורות כבו ואנחנו על תאורת חירום.
אני נכנס לקונסול של המכונה, ורואה שהפתרון מאוד פשוט – הדרייבר שאחראי על הסנכון לא היה מעודכן.
שלפתי את הדיסק און קי שלי, הורדתי מהמחשב האינטרנטי את הדרייבר החדש, הכנסתי אותו לעמדת הלבנה – "לא ניתן להלבין, קיימים קבצים אסורים, האם ניתן למחוק?"
כן
אז הצלתי את הדומיין שלנו מקריסה ואיבוד עצום של מידע, ואפילו קיבלתי אות הצטיינות ממפקד החייל.
באותו זמן הייתי קצת עצוב שלא יכולתי לקנות את הגלקסי 3 שרציתי.
aviv_yakov – פרופסור MAKTUB
aviv_yakov – פרופסור MAKTUB
הלו… אביב…..
כן אני עונה
זה פרופסור נשר מהמכון, יש לי בעיה עם העבודה ששלחת, לא הצלחתי לפתוח אותה,כשהפעלתי את קבצי המיקרוסקופ קפצו לי כל מיני הודעות לא ברורות ואחרי שאשרתי הכול קצפה לי הודעה מוזרה על המסך:
MAKTUB LOCKER – we are not lying
יש לך מושג איך אני משחרר את זה?
פאק , אני חושב לעצמי תוך כדי שהדופק עולה עצוב, אין מצב שהם עבדו עלי, אין מצב בעולם. הרי התכתבתי איתם שבוע, היו נשמעים רציניים.
 |
אני לוקח אתכם חודש אחורה, זה היה החודש המטורף של חיי, לא עמדתי בזה, לא עמדתי בלחץ, הייתי חייב להגיש את המאמר, באותה תקופה הייתי בטוח שהוא אחראי הישיר על העתיד שלי.
אני ממש זוכר את היום ושעה, אני יושב במעבדה במכון ויצמן, מנסה שוב שוב לחבר את הארדואינו והפוטנציומטר למיקרוסקופ, אני חייב להוכיח שיש קשר ישיר בין נוירון מסויים למצב של סטרס. ההתפלגויות לא מסתדרות, אני מרגיש שהנוירון הזה משתלט עלי, והמאמר כמעט מוכן אבל התוצאות לא.
מתוך יאוש, לחץ ובהחלטה שגויה של רגע, אני מחליט לפנות ל- EDU-darknet-team – קבוצה ששמה רץ במעבדות, מדובר בקבוצה איכותית ומקצועית לעבודות דוקטורט ונתונים סטטיסטיים, אבל משהו איכותי, של האלפיון העליון, יש לא מעט פרופסורים ודוקטורים שחייבים להם את התואר.
בחיים לא עשיתי את זה, לא ידעתי אפילו לאן פונים, מצלצל לאחד החברים מהמעבדה ומבקש ממנו להפגש. ישבנו, הוא הסביר לי בדיוק איך פונים, מה אומרים, מה מבקשים והם מסדרים , ככל שהמחיר גבוה יותר רמת אמינות הנתונים גבוהה יותר.
מכאן כבר היה קשה לעצור את כדור השלג שהתרוצץ לי בראש , אני ממהר להתקין TOR, פותח VM יעודי, עושה כל מה שהסביר לי.
הבקשה שלי לא הייתה רגילה, ידעתי את זה מראש, אבל אחרי שהם ענו לי חשכו עיני, 25K של דולרים? מאיפה אני אביא את זה?
אני מבין שהרבה אין לי מה לעשות, 4 שנים של עבודה הולכות לרדת לטמיון. בייאוש אופייני למצב אני יושב ומפשפש בדבר הזה שנקרא darknet ומגיע לקבוצה נוספת שמוכרת נתונים, כותב הודעה ותוך זמן קצר חוזר אלי בחור/דמות/רובוט או אלוהים יודע מה זה היה שמתאר לי את שיכול לספק. האמת נראה מבטיח, אחרי דין ודברים של כמה שעות שבהן הוא מציין כמה וכמה פעמים שהמחירים הם משמעותית זולים יותר מהקבוצה הגדולה והמוכרת, אני אוזר את האומץ ושואל את גובהו. 3K דולר. הלב פעם , אבל לא כמו בפעם הקודמת, הפעם הוא פעם כי הרגשתי שיש פה משהו מסריח.
הולך לישון על זה, חוזר למחרת למעבדה ושוב מבין שאני במצב, איך לומר? לא הכי זוהר.
פותח את המחשב וקונה, קונה את את נתוני הסטטיסטיקה וההתפלגויות שלעולם יזכרו אצלי לרעה.
יש תהליך מסויים במעבדה שלאחר ניתוח הנתונים צריכים לשלוח אותם למחשב על שיציג אותם באופן ויזואלי וברזולציות גבוהות מאוד, את הדבר הזה אמור לעשות אותו איש קשר של הקבוצה ממנה רכשתי את הנתונים,אני מעבד, מקבץ, מעלה , שולח לו ומקבל לאחר כמה שעות קובץ מוכן להצגה אותו כמובן אני מצרף לעבודה.
למרות שהמצפון גומר אותי, אני פורק כל עול, חצי שמח חצי עצוב, מעט מתוח אבל זה מאחורי. מרגיש כמו אחרי שאוכלים מקדונלדס,לפני, כשאתה רעב, ממש בא לך על זה, אחרי זה בא לך להקיא.
יומיים אחרי זה הטלפון מצלצל:
הלו… אביב…..
כן אני עונה
זה פרופסור נשר מהמכון, יש לי בעיה עם העבודה שללחת……… פאק, MAKTUB, קבצים , וכו……
רץ אליו, רואה את ההודעה , חשכו עיני, הוא מסביר לי בפרטי פרטים מה הוא עשה ועל מה הוא לחץ, כן, הוא הפעיל קובץ EXE שהיה בתייקיה, אלוהים יודע איך לא שמתי לב שהוא שם.
הלך המחשב, ננעל, הוצפן.
אתם צריכים להכיר את פרופסור נשר כדי להבין שהבן אדם יותר דומה למכונה, כמות המידע שיש לו בראש דומה לכמות המידע שהיה לו על המחשב.
אני אצלו במשרד, יושב מול הגוש השחור שלא מתפקד ושואל: "פרופסור אני מניח שיש לך גיבוי לכל מה שהיה על המחשב שלך?". תשובתו הזרימה לי את הדם בגוף בלחץ שלא מאפשר המשך חיים באופן תקין.
ממממ….. "אני חושב שיש לי הרדיסק בבית שעשיתי עליו גיבוי לפני כמה שנים" הוא אומר.
"שנים ברבים?" אני שואל.
"כן" הוא עונה, "סביב ה 10".
אוי א-ברוך , הייתי לי תחושה , הייתה לי התחושה שזה יתנקם בי.
ניסיתי כל תוכנה אפשרית. ישבתי שם 15 שעות ברציפות, כלום, לא הצלחתי לשחזר כלום. אפילו פניתי למטה הסייבר העולמי עם מכתב קורע לב. מלבד הבעת הזדהות וצער לא היה להם יותר מידי לעשות.
אחרי מחשבה עמוקה החלטתי שמגיע לי העונש, אשלם להם.
1.5K דולר, בכרטיס אשראי, בלי TOR ובלי כלום, לא יאמן, 20 דקות לאחר מכן הכול חזר לקדמותו וכן, מייד עשיתי גיבוי.
את המאמר הגשתי אבל אחרי שנה וחודשיים. עם נתונים אמיתיים ומקוריים שלי כי על טעויות משלמים.
bonder – אני קמצן
bonder – אני קמצן
אני קמצן.
לקנות כונן קשיח עבור אחסון נראה לי בזבזני, כי המקום תמיד יגמר בסופו של דבר.
לאחסן בענן? תקראו לי מיושן, אבל אני מרגיש בטוח יותר כשרק לי יש גישה לקבצים שלי.
אז איך אני מסתדר עד היום אתם שואלים?
בעבודה מידי פעם משדרגים מחשבים, אז יוצא לי לקחת את הכוננים הישנים שלא צריך.
מידי פעם אני בתערוכות, אז אני שומר את כל ה DISK ON KEY שנותנים במתנה, גם את אלו בנפח הקטן.
עם הזמן, צברתי די הרבה כוננים כאלו שאותם אני מטעין עם התמונות והסרטונים.
במקביל, אני מנהל אקסל עם מספר לכל התקן אחסון והתוכן שלו.
הבעיה?
מכיוון שזוהי עבודה ידנית, העבודה עם האקסל נשכחת והוא הרבה פעמים לא מעודכן.
יותר מידי פעמים הכוננים הפסיקו לעבוד והלכו לפח, עם כל הצער שבדבר.
אחוזי השרידות בצורת העבודה הנוכחית מאוד נמוכים לצערי ולא יעילים. אני מבין שאני צריך להתקדם טכנולוגית ואני כבר מוכן לזה. אם אני אזכה, אין שמח ממני (כבר אמרתי שאני קמצן?), אם לא, לא נורא, בכל מקרה כבר בלעתי את הגלולה המרה ואני מתכונן להוצאה.
aviv_b75 – ספר המתכונים של אמא
aviv_b75 – ספר המתכונים של אמא
לאמא שלי היה ספר מתכונים, כל אוכל שגדלתי עליו, כל מאכל שטעמנו במהלך החיים, היה נרשם במחברת גדולה שהדפים שלה הצהיבו במהלך השנים.
את מכיר את המחברת הזו מהיום שנולדתי בערך, היא תמיד ליוותה את המטבח של אמא, אם בהתחלה היא הייתה מחברת קטנה, עם השנים המחברת הזו גדלה והפכה להיות גדולה יותר ויותר. כבר לא נשארו בה מספיק דפים ואמא הייתה לוקחת דפים אקראיים ורושמת לתוכם את המתכונים החדשים אותם אכלנו ואהבנו בבית. המחברת הפכה להיות מפלצת של מידע.
המחברת הזו שכבה במזווה של ההורים שלי. המזווה עם המדפים הצפופים מעץ, שם בקומה הראשונה, כשעל המחברת תמיד היו ממחטות נייר, שם בדיוק שכב המחברת הזו.
גם לאחר שאבי נפטר, אמא המשיכה להכניס עוד ועוד מתכונים חדשים למחברת הזו ואנחנו שהיינו מגיעים כל שבת לארוחה, היינו טועמים עוד דף אחד. מדי פעם אני זוכר שהייתי מציץ אל המזווה הקטן ומסתכל על המחברת הזו ונזכר בימים כילד. שנה לאחר מותו של אבי, אימי נהרגה בתאונת דרכים. כשהתחלנו לפנות את הבית מהציוד הישן, נתקלנו במחברת הזו. אומרים שטעמים מנחים אותנו בילדותינו ועוזרים לנו לעצב את הטעם שלנו כמבוגרים.
לא היה ספק, לקחנו את המחברת הזו ביראת קודש. הדפים הצהובים כבר חלקם כמעט התפורר לנו ביד. היו שם מתכונים בני שלושים שנה ויותר. היו דפים עם כתמי תבלינים וכאלו שאפשר היה להריח מהם את הבישול של אמא.
אבל ידענו שאין דרך אמיתית לשמור את הדפים האלו. הם כבר היו בשלבי התפוררות, כשהרמנו את המחברת, נפלו ממנה עוד ועוד דפים ומתכונים. חלקם אפילו לא היה כתוב מה יוצא מהם, אלא רק מתכון.
החלטתי לסרוק את כל הדפים ולשמור עותקים דיגיטלים של המתכונים. כמובן שלא היה אז סורק בסלולרי, המקסימום שהיה, זה סלולרי עם סנייק בתוכו ולכן רכשתי סורק בכדי שאוכל לסרוק את כל הדפים האלו. במשך לילה אחד, כמעט כל הלילה סרקתי בסביבות 1300 דפים, חלקם משני הצדדים. כשסיימתי הסתכלתי על החוברת שעשיתי ושמחתי מאוד שעכשיו יש לי את הדפים, עם הכתמים והם ישארו איתי לנצח.
השנים עברו ומדי פעם השתמשתי באותו ספר מתכונים. שמרתי את את ספר המתכונים בהארד דיסק החדש והנוצץ שקניתי ודאגתי תמיד לבדוק שהוא שם ולא נמחק לי בטעות. אפילו גיביתי אותו על דיסק נייד ואמרתי לעצמי ששום דבר לא יכול לקרות. יש לי את המתכונים של אמא אצלי והם גם מגובים.
אבל אם אני מספר את זה אפשר לנחש שסוף טוב אין פה.
זה היה ערב ראש השנה ובני הבכור חזר מבית הספר וגילה שפרצו לנו הביתה. בין כל הדברים שלקחו היה המחשב. את האמת בלהט האירועים לא חשבתי על המתכונים ולקח עוד חודש בערך עד שהבנתי שלקחו לי את המחשב עם חוברת המתכונים. האמת לא התרגשתי באותו הרגע, כי זכרתי שיש לי גיבוי למתכונים האלו ואני מסודר. הוצאתי את הארד דיסק הנייד שלי, עליו גיביתי את החומר וחיברתי למחשב. רעש הטקטוק שיצא ממנו, היה כמו אגרוף בבטן. הוצאתי וחיברתי. לקחתי אותו למחשב אחר. שמתי את ההארד דיסק בשקית קוקי והכנסתי למקפיא. ניסיתי לחבר למערכת לינוקס ולניהול הדיסקים. אולי שם אני אראה את המתכונים. אבל כלום. ההארד דיסק המשיך לטקטק.
האם המתכונים הלכו? לא ישנתי בלילה, זה היה אחד הזכרונות הכי משמעותיים מאמא שלי והתחושה הייתה שאיבדתי אותם ולפתע למרות שעשיתי חלק מהמתכונים, לא זכרתי שום דבר.
יומיים אחרי, התקשרתי לאחי, רציתי לספר לו על איבוד המתוכנים. אבל הוא התחיל את השיחה בזה שסוף סוף הוא הצליח להכין את העוגה ההיא שאכלנו שהיינו ילדים. הייתי מוקסם, יכול להיות שהוא זוכר חלק מהמתכונים ונשלים אותם ביחד. אומנם לא יהיה לנו את הדפים. אבל ביחד ננסה לזכור משהו.
"מאיפה יש לך את המתכון?" שאלתי.
"מה זאת אומרת מאיפה? אתה שלחת לי במייל את כל ספר המתכונים של אמא" הוא אמר.
הסוף
TANDBERG – יותר מידי התקני אחסון זה לא פתרון
TANDBERG – יותר מידי התקני אחסון זה לא פתרון
מאז תחילת עידן המצלמות הדיגיטלית ולאחר מכן הטלפונים החכמים עם המצלמה דאגנו לתעד כל דבר, זה תפס תאוצה החל משנת 2008 עם היוולד הבכור. דיסק און קי אחרי דיסק און קי נאספו בבית, כוננים קשיחים ניידים התמלאו וגיבוי על גיבוי נצברו להם.
"אני צריכה שכל התמונות יהיו לי במקום אחד ואז אוכל לסדר אותן".
בזמן הזה כבר יש לנו 4 כוננים קשיחים עם יותר מ4 טרה בייט תמונות וגיבויים שונים, 12 דיסק און קי שונים שאין לי מושג מה קורה איתם, 2 טלפונים חכמים שזמנם עבר ועוד שלושה מחשבים ביתיים.
לשמחתי הרבה הבית מחובר ברשת קווית, ככה שכל מה שנשאר לעשות היה להוסיף NAS. עכשיו יש לי שאלה: נניח שאני זוכה ב-NAS, מוסיף שני דיסקים בנפח של 8 טרה בייט, ממפה את הכונן לכל המחשבים בבית ומעמיס את כל התמונות מכל המכשירים – אתם חושבים שיש סיכוי שהיא תעבור על זה?
בין הפותרים נכונה יוגרלו דיסק און קי עם 128 מגה מתנה!
חברת Synology תשלח ישירות לכל אחד מהמנצחים את המתנה הביתה, כאשר המנצחים יפונקו ולא יצטרכו לשלם מיסים או שום דבר אחר על מנת לקבל את ה- NAS. הדבר היחיד שנצטרך מהמנצחים חזרה הוא שהם ישתפו איתנו את הרשמים שלהם לאחר שהם התנסו זמן מה עם ה- NAS.
נתראה בתחרות הבאה!
לדיון בנושא: כולכם סיפרתם לנו סיפורים – אנחנו בחרנו את החמישה הכי טובים
