שאלות נפוצות
שאלה קטנה לי אליכם, אבל תענו לי בכנות. מה היה קורה לכם אם רגע לפני האירוע הכי חשוב בחיים שלכם (חתונה, הלידה של הילדים שלכם או פרזנטציה ממש חשובה בעבודה) הייתם חוטפים התקף חרדה?. איך הייתם מגיבים ומתמודדים עם כל העניין. אני לא בטוח שאקבל תשובות על השאלה הזו, אבל הנושא הזה עומד במרכז סרטו החדש של גור בנטביץ' "קצפת ודובדבנים" שעלה השבוע על מסכי הקולנוע ומועמד ל-11 פרסי אופיר כולל לפרס הסרט הטוב ביותר. בנטביץ', שכתב וביים את הסרט, מגלם גם את התפקיד הראשי של צורי שוסטק. במאי קולנוע נערץ, שחוטף התקף חרדה בערב הקרנת הבכורה של סרטו החדש. ההתקף משפיע על צורי בצורה קיצונית והוא חושב שהסרט שלו ייכשל. הוא מחליט לעזוב את האולם באמצע ההקרנה ויוצא למסע לילי והזוי ברחובות תל-אביב כדי לעשות את כל מה שהוא יכול במטרה להציל את הסרט שלו מכישלון.
זהו הסרט העלילתי הארוך השלישי של בנטביץ', שמוכר בזכות סרטיו "הכוכב הכחול" ו"משהו טוטאלי" ובשנים האחרונות עוסק בעיקר בבימוי לטלוויזיה ולדוקו וגם הופיע בתפקידי אורח כשחקן בסרטים וסדרות. זה גם הסרט הכי אישי שלו. הטאג-ליין שלו "סרט על החיים, על המוות ועל הקולנוע. יותר מזה?". פשוט מתמצת את כל המסר שבנטביץ' רצה להעביר לצופים. הוא יצר סרט שמדבר על הרצון של כולנו לעשות את מה שאנחנו באמת אוהבים ומעוניינים לעשות בחיים, אבל המציאות מונעת את הרצון הזה מאיתנו.או שאולי, בעצם, אנחנו מונעים אותו מעצמנו?. במקרה של גור זה קולנוע, אבל הצופים יכולים להזדהות עם כל מה שקורה לדמות של צורי ולקחת את זה לחיים שלהם. אוהבי הקולנוע יתמוגגו מ"קצפת ודובדבנים" כי בנטביץ' יצר את הסרט מתוך תשוקה ואהבה אמיתית לקולנוע. הוא משתיל בסרט מחוות רבות לסרטים שהשפיעו עליו והדמויות מספרוןת באמצעות הדיאלוגים כמה קשה זה לעשות קולנוע. כולל עקיצה מרומזת לקרנות וגם למבקרי הקולנוע. הצופים אפילו מקבלים הצצה קטנה לעבודתו של המקרין. המקרין, שאותו מגלם עמית איצקר מ"משיח", הוא איש קשה וממורמר שכל מה שהוא רוצה זה לסיים את המשמרת בתא ההקרנה וללכת לחדר העריכה כדי לסיים את הסרט שלו. מה שדי מחזק את התאוריה שלי שכל מי שעובד בכל תחום אמנותי שהוא (קולנוע, תיאטרון ומוזיקה) בתפקידים שנחשבים אפורים, בסוף רוצה לעשות אותה בעצמו. מחווה נוספת לעולם הקולנוע קשורה לקאסט. בנוסף לבנטביץ' עצמו, שמשחק בתפקיד הראשי, הוא ליהק לקאסט אנשי קולנוע כמו הדס בן ארויה, מרקו כרמל, דפנה לוין, עמית איצקר ודובר קוזאשווילי, שמשחקים בסרט ומצליחים לגנוב את ההצגה משחקנים מקצועיים כמו אלון אבוטבול וצחי גראד. במיוחד קוזאשווילי ובנטביץ', שחולקים ביחד זמן מסך לא מבוטל ובעצם מחזיקים את הסרט על הכתפיים שלהם.
יש ל"קצפת ודובדבנים" גם בעיה אחת, שממש משפיעה על הסרט וקשורה לעומס שהזכרתי קודם. בנטביץ' משחק כל הזמן בין מציאות להזיה וקצת מאבד שליטה על המינונים, מה שמוביל לאותו עומס. חלק מהרעיונות מתפספסים ובשלב מסויים הוא מתחיל לעייף. זה סרט שדורש צפיה שניה כדי להבין את כל מה שראיתי. למרות זאת, אם אתם אוהבים את הקולנוע שלכם קצת אחר, אני מזמין אתכם ללכת ולראות את "קצפת ודובדבנים". זהו עוד יהלום בשנה מעולה לקולנוע הישראלי עם סרטים מצויינים שהצליחו גם אמנותית וגם מסחרית. השיא האמיתי אגב, עוד לפנינו.
בקיצור – אפשר לראות
"קצפת ודובדבנים" – ישראל 2019. 94 דקות. תסריט ובימוי: גור בנטביץ'. שחקנים: גור בנטביץ', מאיה קניג, דובר קוזאשווילי, הדס בן ארויה, אלון אבוטבול, צחי גראד, יובל שרף, דפנה לוין, מרקו כרמל, חי מאור, אסתר רדא, טינקרבל.
צילום תמונות: גיא רז
התמונות והטריילר באדיבות טרנפסקס הפקות
לדיון בנושא: סרט לסופשבוע – קצפת ודובדבנים (Peaches and Cream)
