הקדמה

תקציר 

במאמר זה אעבור על השלבים בבניית מערכת 3-Way אקטיבית אשר הרכבתי לאחרונה. הרכיב המשמעותי ביותר במערכת הם רמקולים Andromeda mkII בתכנון של Tony Gee מהולנד. הרמקולים בנויים משתי תיבות – תיבת וופר ותיבת מיד וטוויטר. פאות הרמקולים בנויות מעץ MDF בעובי 4 ס"מ. פנים הרמקול (bracing) בנוי מעץ MDF בעובי 17 מ"מ שיוצר מחיצות פנימיות אסימטריות. הדריברים הם בקוטר 10 אינץ´ (וופר), 6.5 אינץ´ (מיד) ו 1 אינץ´ (טוויטר). כרטיס הקול מחובר לקרוס אקטיבי של חברת Ashly שמפצל את הצליל לשלושה מגברים: Crest (בס), Marantz (מיד) ו- Rotel (גבוהים).

מבוא

הכול התחיל לפני קצת פחות משנתיים כאשר ביקרתי עוסק בתחום אשר משפץ מגברי וינטאג´ ונותן להם חיים חדשים. אני נדרשתי בשירותיו כדי לשפץ את מגבר הוינטג´ שלי, Marantz 1150, והתוצאה הייתה מדהימה. בביקור זה ראיתי את ה DEQX והוסבר לי על עקרון הקרוס האקטיבי. המערכת לא הייתה מחוברת ולא יצא לי לשמוע את התוצאה ואם לומר את האמת לקח לי קצת זמן להבין את העיקרון. לאחר קריאת סדרת הכתבות המעולה של מוטי על רמקולים ואודיו בכלל, התחלתי להבין ברמה האינטואיטיבית (אין לי ידע באלקטרוניקה ורק מעט ידע בפיסיקה) שאם מגבירים תדרים בטווח של ארבעה סדרי גודל עם אותה יחידת הגברה, משהו הולך לאיבוד.

מכיוון שלא השתלטתי על נכסי ברית המועצות לשעבר ברגע קריסתה ובכלל, כישוריי הפיננסים מוגבלים למדי, נשארתי עם חלום לחוד ומציאות לחוד. תחום המערכות האקטיביות לא נפוץ כל כך בתחום הביתי, למרות שהוא מאוד נפוץ בעולם האודיו המקצועי. אי לכך היה ברור לי שמערכת אקטיבית בונים לבד משיפוץ הרמקולים ועד התאמת האלקטרוניקה, או בקיצור DIY.

בזכות קשרים בעולם האודיו המקצועי התאפשר לי לקנות קרוסאובר אקטיבי אנלוגי מדגם Ashly XR-4001. זהו קרוס מעולם ה Pro Audio (בתחום הקרוסים בעולם זה יש שתי חברות מובילות Ashly ו BSS). מיד יצרתי קשר עם העוסק בתחום מסעיף קודם והוחלט שאבוא עם המגברים (שצברתי עם הזמן) והרמקולים שלי, שכן הכי חשוב לשפץ את הרמקולים. לאחר נסיעה ארוכה, פורקו הרמקולים לאחר כבוד ונקבעה תוכנית שיפוץ. שכן שלי במושב הוא נגר ולכן לא חשבתי שהשיפוץ יהיה סיפור גדול, וכך האלקטרוניקה נשארה בצפון והעץ חזר הביתה.

השכן העונה לשם אביעד, העיף מבט ברמקולים והודיע לי שהוא לא מבין למה לשפץ, מכיוון ש"כאלו אני בונה בשעתיים". לכן הוחלט שאם כבר בונים – אז בונים משהו טוב. הכיוון הראשוני אמר שהכי טוב אומר להפריד לגמרי את תיבת הוופר מתיבת המיד / טוויטר. חיפוש מעמיק ברשת הביא אותי לאתר של טוני ג´י, אשר לפי הכתוב באתר שלו, בונה רמקולים משנות השמונים. ניתן לראות באתר שלו תכנונים די מורכבים של כל מיני רמקולים שהוא בנה. אני "נדלקתי" ישר על הרמקול הזה –  Andromeda mkII. לאחר תקשורת אימייל זריזה, שלח לי טוני ג´י את השרטוטים לרמקולים בקובץ PDF. לקח לאביעד השכן שתי דקות של מבט מרוכז שאחריו הוא הודיע לי שהוא יכול לבנות את זה, וכך זה התחיל. 

בניית גוף הרמקולים – תיבה גדולה (וופר)

• נפח של כ 90 ליטר.
• גובה של 87 ס"מ.
• עומק בסיס 67.6 ס"מ, עומק גג של 55 ס"מ.
• רוחב של 39 ס"מ.

לתיבה שני פורטים בני 11*4 ס"מ בעומק של 19.5 ס"מ המכוונים ל 33 הרץ. בתכנון המקורי מודבקות שתי שכבות MDF של 18 ו 22 מ"מ וביניהן יריעת עופרת בעובי 1 מ"מ שמטרתה לאטום את התיבה ולמנוע זליגת רעש. אולם, כפי שאמא אומרת – "יש גבול לכל תעלול". הפלטה שבה נעשה שימוש הייתה הדבקה של שתי פלטות MDF בעובי 17 ו 22 מ"מ, כך שנוצרה פלטה של 40 מ"מ (הדבק יוצר שכבה בת בערך 1 מ"מ) במקום עופרת השתמשנו בחומר שנקרא Tecsound שנמכר ב"רוטנברג חומרי בניין". זהו חומר שמשמש לאיטום נגד רעשים בתדר נמוך כגון צנרת רועשת. החומר יחסית נוח לעבודה (יש בו צד אחד עם דבק חזק) ובנוסף הוא לא כל כך קל, כ- 3.6 ק"ג למ"ר. כל פלטה צופתה ב Tecsound שעליו הודבק ספוג אקוסטי למניעת גלים עומדים בתיבה.

פלטת גג הוופר לאחר הדבקת Tecsound וספוג אקוסטי.

בחלל הפנימי של התיבה נבנתה "שילדה פנימית" (bracing). השילדה נבנתה מלוחות MDF בעובי 17 מ"מ שחילקו את התיבה לשישה חללים אסימטריים. בפאות החיצוניות נחתכו תעלות למיקום וקיבוע של השילדה. בלוחות נקדחו חורים בקוטר של 10 ס"מ, 3-6 חורים לכל לוח. לברייסינג מספר מטרות: חיזוק מבני של התיבה, שבירת התדר העצמי של כל פאה ויצירת מערך חללים שיקטין ככל האפשר את תופעת הגלים העומדים.

בחזית נחתך הלוח המרכזי בצורה שתתמוך במגנט של הוופר, כאשר גם חיתוך זה צופה ב Tecsound. חוץ מהפאה החזיתית כל הפאות היו בעובי של 4 ס"מ ומצופות ב Tecsound. הפאה החזיתית עובתה בעוד 17 מ"מ MDF ליצירת עובי סופי של 5.7 ס"מ.    

תהליך יצירת השילדה הפנימית. בכל שלב נעשתה הרכבה של החלקים לראות שיש התאמה.

ניתן לראות את המגרעת של מגנט הוופר דרך החור בפאה הקדמית.

כדי להגדיל את שטח ההדבקה, נעשו חיתוכים ב 45 מעלות. כל ההדבקות נעשו עם דבק נגרים ללא כל שימוש בברגים. המגרעת שעליה מורכב הוופר (נכון לכל הדריברים) צופתה גם היא ב Tecsound. הרגליות היו עשויות מבורג M6 (בעל ראש משושה סטנדרטי). הבורג הוברג לאום שננעץ לתוך העץ. כדי לפזר את העומס לשטח רחב יותר, הולחם האום לשייבה בקוטר של 6 ס"מ (ניתן לראות בתמונות הצביעה בהמשך).

הדבקה עם כליבות. מבט חזית וגב של תיבה שלמה.

כדי לעדן את המראה פינות התיבות עוגלו עם ראוטר. פתחי היציאה של הפורטים נשארו נקיים לחלוטין ללא ספוג אקוסטי. משקל סופי של התיבה הוא 65 ק"ג ללא דרייבר.  

בניית תיבה קטנה (מיד + טוויטר)

התיבה הקטנה נבנתה באופן דומה לגדולה, כאשר התיבה סגורה לחלוטין. הברייסינג מחלק אותה לארבעה חללים. הטוויטר בודד מהנפח הכללי בשקע משלו בגוף התיבה. לטוויטר אין צורך בתיבה והכוונה הינה שלא תיווצר "הפרעה" למיד. חזית התיבה נחתכה ב 45 מעלות, זאת כדי למנוע החזרים של גלי קול שפוגעים בצידי התיבה ומוחזרים למאזין ובכך יוצרים עיוותים. תופעה זו תדירה יותר ככל שהגל קצר ולכן היא מהווה פחות בעיה בתדרי באס, שם יש בעיות אחרות. הפאות החיצוניות עשויות MDF בעובי 4 ס"מ, כאשר בחלק התחתון ישנו עיבוי של עוד 3 ס"מ MDF, כך שחלק מהתיבה הינה בעובי של 7 ס"מ.

התיבות הודבקו בשימוש של קליבות ומסקינג-טייפ. המסקינג-טייפ יוצר לחץ באופן אחיד על כל ההדבקות ומאפשר הדבקה אחידה (תיבות הוופר היו גדולות מידי ליישום זה). נפח תיבת המיד מולא בצמר סלעים במטרה למנוע הדים ובכך ליצור מעין תיבה "אינסופית".

    תהליך הבניה של תיבת המיד.

לאחר הכנת הפאות הן הודבקו בדבק נגרים והוצמדו בעזרת מסקינג-טייפ. החיתוכים בוצעו על תיבה מודבקת.

לאחר החיתוכים בחזית הודבק העיבוי של 3 ס"מ.

הטרמינלים חוברו לפלטת פרספקס שקופה 4 מ"מ אשר שויפה כך שיתקבל גוון מט. החיווט הינו חוט של נחושת מצופה בכסף. ההבדל בין החוטים של הדרייברים השונים הינו עובי החוט. הרגליות בתיבות המיד נבנו באופן דומה לאלו של הוופר, הבורג הוא בורג אלן בקוטר 4 מ"מ אולם האום אינו מולחם לשייבה. הרגליות הונחו על 8 ₪ שנפרטו לחצאי שקלים, ומשני צידיהם הודבק דבק דו צדדי.

הצבע היה דילמה לא קלה. התיבות נצבעו בצבע יסוד שמטרתו איטום העץ ומתן גוון אחיד לשלב הצביעה הסופי. לצביעה העליונה נבחר לבסוף צבע שנקרא "מטל ראסט" של טמבור. זהו צבע שנועד במקור לצביעת גדרות ובכך יש לו יכולת איטום והגנה מרבית מרטיבות. הגוון שנבחר הוא אפור מט מטאלי.

ניתן לראות (בחלק העליון של תיבת הוופר ההפוכה) את הרגליות צמודות לשייבה שמחוברת עם ברגים לגוף התיבה. 

לאחר תהליך הצביעה.

רגלית של תיבת המיד מונחת על מטבע חצי שקל מרופד.

דרייברים ואלקטרוניקה

דרייברים

מסיבות אשר צוינו במבוא, לא היה ביכולתי לקנות את הדרייברים המקוריים של הפרויקט. אם היה זה רמקול עם קרוס פאסיבי, נתון עובדה זו הייתה יכול לשים את כל הפרויקט בסימן שאלה. בבירור אצל המתכנן טוני ג´י, קיבלתי את התשובה הדיפלומטית שהחלפת דרייברים היא באחריותי בלבד. לשמחתי, הגמישות של קרוס אקטיבי נתנה לי את הביטחון להמשיך גם ללא כל הדרייברים המקוריים. הדרייברים נקנו יד שניה ויצאתי מלא תקווה לשלב הבא.

• Vifa 10" woofer PL26WR09-04 לוופר תדר רזונס טבעי של 26Hz, רגישות של 89db ומגנט בן 1.5 ק"ג. לפי הגרף הוא יכול לנגן ללא עיוותים מ 30Hz עד קצת פחות מ- 2KHz, אולם כמובן שלא היה צורך להגיע לגבהים כאלו בקונפיגורציה הנוכחית. נתונים נוספים ניתן לראות בקישור המצורף.
• Scan speak Classic 6.5" midwoofer 18W/8546-00 – למיד נבחר מידוופר זהה לזה שהיה בפרויקט המקורי. לדרייבר קונוס מקבלר ומגנט מסיבי, תדר רזוננס של 22Hz ורגישות של 88db. זהו ללא ספק הדריבר האיכותי מבין השלושה. על הנייר הוא מסוגל לנגן מ 100Hz ועד 2KHz.
• D27TG-35-06 Vifa 1" dome tweeter. לטוויטר רזוננס טבעי ב 650Hz ורגישות של 91db. הוא יכול לנגן מ 2KHz ומעלה.

רכיבי המערכת

מקור

המקור בו אני משתמש הוא מחשב בזכות נוחות השימוש הרבה. לרוב התכנים מנוגנים דרך Media Portal 1.0.2 עם ממשק ASIO. זוהי תוכנת open source מאוד נוחה ויעילה אשר מאפשרת לי לשלוט על המחשב עם שלט רחוק. המחשב קצת ישן ורועש ולכן הוא נמצא בחדר אחר כאשר הכבילה וחיישן השלט מועברים דרך הקיר. כרטיס קול המשמש אותי הוא מסוג EMU 1212m. זהו כרטיס קול "חצי מקצועי" ומבחינה פונקציונאלית אני מניח שהוא טוב למי שרוצה להתחיל אולפן בבית. מבחינת צליל (לפי ביקורות) הוא נחשב לכרטיס איכותי מאוד. מבחינתי מקור צריך להיות מדויק ומפורט ככל היותר, מכיוון שבכל מקרה יהיו מספיק גורמים המעוותים את הצליל (מחממים, מבהירים, מכהים וכו´) בדרך. לדעתי, ה EMU בדיוק כזה – מפורט, אנליטי ומדויק.

קרוס

זהו כמובן לב המערכת מבחינה אלקטרונית. הקרוס הוא Ashley XR-4001. זהו הדגם הגבוה בסדרה והוא למעשה four-way cross over. זהו קרוס אנלוגי לחלוטין בעל שיפוע חיתוך של 24db/Octave ובעל כניסות PL ו XLR במצב רגיל ו pseudo balance שמאפשר חיבור ממקור balanced ומתיחת כבלים ארוכים. בקרוס יש אפשרות לכוון (בנוסף לתדר החיתוך) את העוצמה של כל ערוץ הגברה (Gain) וכן את ה frequency response בנקודת החיתוך. כיוון ה frequency response קובע את תגובת הפילטר בהחלשת עוצמת הסיגנל בנקודת החיתוך ובעצם את "אופי" החיתוך. כדי לקבל תגובה שטוחה בנקודת החיתוך, משתמשים בהחלשה של 6db ובפילטר שנקרא Linkwitz–Riley. תגובה יותר "רכה" בנקודת החיתוך, אפשר לקבל ע"י החלשה של 3db לפי פילטר Butterworth. טווח ה frequency response נע בתחום 2-12db.  

הגברה

באסים

Crest 2001A Power Amplifier. זהו מגבר השייך גם הוא לעולם ה PA. מדובר ב"בהמה" כבדה וחזקה שלפי המפרט מוציא 125W לערוץ ב 8 Ohm. למרות שזה לא הרבה, זהו מגבר עוצמתי למדי.

נתונים:

MID

Integrated stereo amplifier Marantz 1150. זהו מגבר וינטאג´ שעבר שיפוץ כולל ברמת ההגברה שלו. מדובר על דגם אחד לפני הגבוה בסדרה (1200), אשר מוציא 75W לערוץ ב 8Ohm ויש לו מיד נעים ללא ההגזמה בבאסים המאפיינת את מגברי מרנץ לפי דעתי. למגבר כניסת Main in שהופכת אותו למגבר כח.

נתונים:

• RMS Power Per Channel 75Watt at 8 ohms
• Total Harmonic Distortion (THD)0.1%
• Power Bandwidth20 Hz to 20 KHz
• Frequency Response 5 Hz to 50 KHz @ 1 watts output +/- 1 dB
• Signal to Noise Ratio 88 dB

גבוהים

Rotel RA930AX המגבר הזה הגיע במטרה להיות מגבר הגבוהים במערכת. הייתה לי גישה ל Sansui 6060 אבל לאחר התייעצויות ובדיקות הוחלט שמגבר רוטל יתאים יותר לתפקיד, לשמחתי היה לי חבר עם  אחד כזה זרוק בבית. המגבר מוציא 30W ב 8Ohm המגבר משמש כמגבר כח בלבד.

נתונים:

• THD<0.03%
• Damping Factor: 180 (20-20000hz ,8Ohm)

המגברים חוברו במחברי בננות (חוץ מהמרנץ שם יש רק קליפסים).

תמונה של שלושת המגברים. ניתן לראות את החיבורים למגבר הבאס בלחיצה על התמונה.

כבילה

כבילת האינטרקונקט מבוססת על כבלי מיקרופון עם החיבורים המתאימים. הכבלים שמחברים את כרטיס הקול לקרוס ואת הקרוס למגבר ה Crest הם מסוג cabletech hpc80. שאר הכבלים הם כבלי מיקרופון רגילים. כרטיס הקול מחובר לקרוס בחיבור Balanced עם מחברי PL to XLR. הקרוס מחובר גם  Balanced עם מחברי XLR. שאר המגברים מחוברים בחיבור PL to RCA באופן שהוא Unbalanced. כבילת הרמקולים היא על בסיס אותם כבלים שמהווים את החיווט הפנימי של יחידות הוופר, זהו חוט נחושת מצופה בכסף בעל שטח חתך של 2.5mm². לכבלים הולחמו חיבורי בננות.

מדידות

המדידות בוצעו דרך תוכנת הכיול של ה DEQX. המדידות נעשו הן בנקודת האזנה (כפי שניתן לראות בתמונה) והן במרחק של כ 30 ס"מ מהרמקולים. המדידות אינן מדויקות כבדיקות מעבדה אמיתיות אולם הן נותנות נקודת יחוס מספיקה. הבדיקות אפשרו לקבוע תדרי חיתוך ראשוניים ולזהות נקודות תורפה רציניות בחדר (לשמחתנו – לא היו כאלו בולטות).

מדידה של ה DEQX בנקודת הישיבה.

חדר ההאזנה

חדר האזנה הוא סלון לא לגמרי סטנדרטי. גודלו הוא 3.5 מ´ מקיר קדמי לאחורי ורוחבו 4.5 מ. התקרה בגובה 2.3 מ´. מאחורי הרמקולים יש חלונות קטנים (85×75 ס"מ) מכוסים בווילונות בצבעים עליזים. בחדר שתי ספות פוטון וארונית משקאות כבדה. מאחורי נקודת ההאזנה ישנה דלת עץ. בגלל הפורט הרמקולים מוקמו במרחק של 60 ס"מ מהקיר האחורי והצידי. בצד שמאל יש יציאה למטבח ובצד ימין דלתות של שני חדרים. המרחק בין הרמקולים הוא 2.2 מ´ ומהרמקולים לנקודת האזנה 2.5 מ´. הקירות מצופים בשפריץ עדין.

המערכת בהרכב מלא.

תוצאות

הכנות אחרונות

תדרי החיתוך נקבעו כדלהלן:
באס: 20-160 הרץ.
במיד הייתה התלבטות אם לחתוך אותו ב 2400 או 2700 הרץ. לאחר האזנה ממושכת לשני המצבים, החלטתי שהחיתוך ב 2700 יוצר יותר מידי הרגשה של "in your face" ולכן נקבע תדר החיתוך של המיד ב 160 – 2400 הרץ.
ניסיתי לעשות toe in אולם לא אהבתי את התוצאה – ההרגשה הייתה שכל הגודל של הבמה נעלם.
המערכת הורצה כשלוש מאות שעות אם כי האזנתי לה במהלך ההרצה. השירים עליהם אפרט נשמעו לאחר שלב ההרצה.

מכאן והלאה אנטוש את השפה הטכנית מכיוון שבסוף הסיפור, הטכנולוגיה אמורה לשרת את הנאצלת שבאומנויות (או כפי שאומרים אחרים – "המטרה היא המוזיקה, הטכנולוגיה היא רק האמצעי").

מבחן ההאזנה

הקדמה קצרה: קודם כל, איני חובב ג´ז אז סופרלטיבים בסגנון "יכולתי לשמוע את טיפות הרוק מהחצוצרה של דיוק אלינגטון עפות לי ליד האוזן". ציטוטים כאלו לא תמצאו פה. כמו כן איני שולט ברזי השפה האודיופילית לכן לא אשתמש בה הרבה אבל למי שחייב: במה, אימג´ינג, כהה, בהיר, הדוק, attack, דינמיקה (מיקרו ומאקרו). אני מקווה שאף אחד לא יצא מקופח.
באופן בו אני רואה מוזיקה, אדם יכול להאזין להרבה סגנונות ואומנים אבל באמת להתרגש ממספר מועט. כמובן, זה אישי,  אבל זה מה שנכון לגבי.

אותי מרגש רוק – מהיר, רועש, חזק, רגיש, גדול וזועם (ביחד ולחוד).

באופן כללי

הצליל שיוצא מהמערכת הוא גדול. החדר מתמלא מוזיקה, הצלילים יוצאים מגבולות הרמקולים עד שנדמה שאין רמקולים כלל. ברוק באס הוא כמו יסודות של בניין, בלעדיו הכול יקרוס. הבאס במערכת מלא ועמוק אבל לא מעיק, הוא לא צריך לבעוט לך בבטן שתדע שהוא שם, הוא פשוט שם כחלק בלתי נפרד מהמוזיקה. אחד הדברים שתמיד הפריעו לי במערכות ששמעתי היה שבקטעים מהירים קיבלתי הרגשה של קריסת מערכות ובסופה קקופוניה מבולגנת. כאן אפילו בקטעים מהירים מאוד שומעים כל מכת תוף וכל צליל.

פירוט – שירים

נתחיל במשהו קצת "לא מוכר" –  
Pink Floyd: The Wall, Comfortably numb.
אני מאוד אוהב את השיר הזה ומכיר אותו היטב. בהתחלה מרגישים את קולו של דיוויד גילמור מרחף בחדר. בפזמון ניתן לשמוע את הכינורות מנגנים מאחור ואין שום הרגשה של עומס. בסולו הגיטרה הראשון מרגישים את הגיטרה ממוקמת בחזית כל הכלים האחרים לעומת האחרון שבו הגיטרה עומדת גבוה ומאחור. אפילו את צלצול המשולש לפני הזריקה ניתן לשמוע בברור.

 Sinead O´Connor: Sean nos nua, Paddy´s Lament
זהו אלבום מקסים של שינייד שכולו שירי עם איריים. השיר העצוב הזה מתאר את דרכו של מהגר אירי לארה"ב. השיר מתחיל עם שירה בלבד כאשר קולה של שינייד מרחף עצוב במרכז החדר. לאט לאט מצטרפים משמאל כינורות וגיטרה אקוסטית. ככל שהשיר מתפתח מגיעים באסים עמוקים ורכים ורעמי תותחים. פשוט עצוב ומרגש.

Guns and Roses: Appetite for Destruction, Paradise city
מבחינתי, זוהי להקת ילדותי ולדעתי זהו אלבום מופת (ברור לי שלא כולם מסכימים).  השיר מתחיל עם שירה ותופים. ה Base drum ברור וחזק. הגיטרה המדהימה של סלאש נכנסת והחדר נכנס לכוננות. ככל שהשיר מתקדם הוא הופך ליותר מהיר ועצבני עד לסוף המתפוצץ. השיר הזה הוא אבן בוחן קשה לרמקולים ומערכות בכלל ופה אני מרגיש את גדולתו של הסט אפ בתחום הדינמיקה (כן, יצאה לי מילה אודיופילית). למרות התיפוף המהיר, הדיסטורשן והצעקות אין קריסה. הכול שם – כל מכת תוף וכל זעקת שבר של אקסל. תענוג.

 Mozart meets Cuba: Don Muerte (Don Glovanni)
זהו אלבום של עיבודים קובנים ליצירות של מוצרט. האלבום מוקלט ברמה גבוהה מאוד (לדעתי). הקטע מתחיל עם מפוחית נעימה אליה מצטרפים חצוצרה, קונטרה באס ופסנתר. לאט ובעדינות מתמלא החדר בכלים, כל אחד במקומו במרחב. צליל החצוצרה דרמטי אך לא צורמני והבאס והפסנתר ממלאים את החדר.

Johnny Cash: Unearthed CD5, Mercy seat
זהו שיר מחשמל. פה אני מלווה את ג´וני בדרכו האחרונה. קולו הדרמטי ומבטאו הדרומי של ג´וני קאש נמצאים במרכז החדר ובקדמתו, הגיטרה קצת מימין. ככל שהשיר מתקדם ונשמתו של הזמר מתקרבת לבורא מתווספים כלים והדרמה עולה. פסנתר, אורגן, גיטרות. בסוף השיר נשארתי כולי צמרמורת.

Tool: Salival, No Quarter
את טול אפשר לדעתי להגדיר לדעתי כמטאל פסיכדלי. השיר הזה הוא במקור של לד זפלין, לדעתי הם היו גאים לשמוע את הגרסה הזאת. השיר מתחיל לאט ועמוק ובאופן מיידי קיבלתי תחושה של מקום קר ומנוכר. קולו של Maynard James Keenan מתחיל עם עיוות אפרכסת של טלפון והוא נמצא הרחק מאחור. גם שנכנס הדיסטורשן המיוחד של טול נשאר מיינארד מאחור. הבית מתמלא באסים ודיסטורשן, קולו המיוסר הופך לצעקה. תופים, גיטרות – אין רמקולים, אין מערכת רק עוצמה ובית רועד. הקטע האחרון בשיר נוחת כמו הפצצה חסרת רחמים ושוב, שום דבר לא נעלם. אחרי 11 דקות לערך נגמר השיר המדהים הזה, זה הזמן לחפש סדקים בקירות ולראות אם עוד ניתן להתפייס עם השכנים.

מי עוד היה? טוב, רבים וטובים – הבוס, מטאליקה, לד זפלין, סגול כהה, APC, Alice in chains, Dire straits, טרייסי צ´אטמן, Rage against the machine, Red Hot Chilly Peppers, Nirvana, החיפושיות, בן הרפר ועוד ועוד. 
בישראלים: מלכה באיה (חולה עליהם), ברי סחרוף, מרסדס בנד, חברים של נטאשה, אריק איינשטיין, אהוד בנאי, מאיר אריאל, כנסיית השכל והרשימה עוד ארוכה.

סיכום

DIY הוא חוויה אדירה. האפשרות ליצור משהו שאתה אוהב (גם אם אתה רק שוליה) ולראות את התוצאה כל יום היא חוויה מאוד מספקת. חשוב להבהיר – אומנם התמורה לכסף היא אדירה אבל עדיין חשוב להיכנס עם ראש צלול ומתוך ידיעה שיש תקלות ובעיות ואלה תמיד יעלו את המחיר הסופי. מי שנכנס עם ההבנה הזאת יכול לצאת מאוד נשכר מפרויקט DIY. 

לפי דעתי מערכות אקטיביות הם פתרון מאוד ורסטילי ואפילו כלכלי. ברגע שמגבר לא נאלץ להגביר תדר בטווח של ארבעה סדרי גודל (מהרצים בודדים ועד אלפים רבים), ה"חיים" שלו נעשים יותר קלים והתוצאה יותר טובה. כמו כן האפשרויות לשנות תדרי חיתוך, אופי הפילטר בנקודת החיתוך ועוצמות המגברים, מעניקות לך  את האפשרות להתאים את המערכת בצורה אופטימאלית לחדר והאקוסטיקה שלו ובסוף – לאוזן שלך. אפשרויות הכיול הרבות, לעניות דעתי, שמות את כל נושא הכבלים במקומו הטבעי, בשוליים. 

היום, אני מאוד נהנה מהמערכת והיא נותנת לי שעות של האזנה מהנה ולא מעייפת. 

להמשך דיון בנושא המאמר: מערכת 3Way אקטיבית – החלום והגשמתו, לחץ כאן.

תודה ליאיר פורמן (yairf) על ליווי הפרוייקט 

תודה לאביעד על בניית התיבה

Special thanks to Tony Gee for the CAD´s