שאלות נפוצות
כשיצא החלק הראשון של "זה" בספטמבר 2017, הלכתי לראות אותו בקולנוע ויצאתי נדהם. עלילת הספר של סטיבן קינג מ-1986, שבמרכזה חבורת ילדים מעיירה קטנה שנלחמים בליצן מרושע, אבל בעצם נלחמים בפחדים הכי גדולים שלהם, עברה שינויים קלים והפכה למותחן אימה ופנטזיה. המשחק המעולה של הילדים ששיחקו בתפקידים הראשיים, המחוות לסרטי הרפתקאות משנות ה-80 וה-90 (במיוחד "הגוניז" ו"אני והחבר'ה), ההומור שמקליל את האווירה המלחיצה וביל סקארסגארד כפניוויז הליצן המרקד, הפכו את "זה" לאחד הסרטים הטובים שיצאו באותה שנה. הסרט הסתיים עם הבטחה שבקרוב יגיע סרט המשך. הבטחות צריך לקיים ושנתיים אחרי החלק הראשון, יצא השבוע למסכים החלק השני של "זה", שמתהדר באורך האפי של 170 דקות. הילדים מהסרט הראשון הם עכשיו מבוגרים (ומגלמים אותם בין השאר ג'יימס מקאבוי, ג'סקיה צ'סטיין וביל היידר) ומצליחים כל אחד בתחומו. בעקבות סדרה של אירועים מטרידים, הם חוזרים לעיירת ילדותם כדי לחזור ולהילחם בפניוויז וגם כדי להתמודד עם העבר שהשאירו מאחור.
הבמאי אנדי מוצ'יאטי והתסריטאי גארי דוברמן, שהפכו את החלק הראשון להצלחה ענקית, אחראים גם על החלק השני וממשיכים בנוסחה המצליחה של רכבת הרים קולנועית מטורפת, שמשלבל מתח ואימה ומתח עם פנטזיה והומור ונותנת המון כבוד לספר המקורי של קינג (שמופיע בהופעת אורח קצרה באחת הסצינות בסרט). את האמת, זה עובד להם מעולה. החלק השני של "זה" הוא סרט נורא כיפי. למרות שמוצ'יאטי מנצל את כל הניסיון שלו בסרטי אימה כדי להפחיד בכוח את הצופים, אותי הסרט לא הפחיד, אבל הלחיץ. יש לאורך החלק השני של "זה" כמה סצינות שגרמו לי לצמרמורת נעימה והשאירו אותי ישוב בכסא כדי לא להפסיד שום דבר ממה שקורה על המסך. חלק גדול מהאווירה המלחיצה והמטרידה שמוצ'יאטי ודאוברמן יצרו בסרט מגיע משימוש מושכל באמצעים הקולנועיים שעומדים לרשותם (צילום, עריכה, אפקטים וסאונד) וגם מביל סקארסגארד, ששב לגלם את פניוויז הליצן המרקד, האפל והמרושע. זמן המסך שלו הפעם מועט מאוד, אבל סקארסגארד מצליח להוציא את המיטב מעצמו ומהשחקנים שמשחקים מולו. מוציאטי ודאוברמן מצליחים להקליל את האווירה המלחיצה והמטרידה באמצעות הומור שמגיע דרך הכימיה שנוצאה בין השחקנים. גם המבוגרים וגם הצעירים, שמשחקים מעולה. אציין לטובה את ביל היידר וג'יימס ראנסום, שמגלמים את הגרסאות המבוגרות של ריצ'י ואדי ונהנים מכל רגע על המסך.
הדבר היחיד שהעיב על חווית הצפיה הדי כיפית, הוא האורך של הסרט, שנושק לשלוש שעות והיה יכול להיות הרבה יותר קצר ומהודק. הסרט מתחיל מצוין, מגיע לשיא באמצע ואז לקראת הסוף העלילה מתחילה לגדל כרס והסרט נהיה מעיק. היה אפשר להוריד משמעותית את סיקוונס הסיום, שמוסיף לסרט חצי שעה שהייתה פשוט מיותרת. למרות אותה חצי שעה, אני מאוד נהניתי מהחלק השני של "זה" וממליץ לכם ללכת ולראות אותו בקולנוע. גם אנשים שלא אוהבים אימה ייהנו ממנו. אם יש מלכם אפשרות, תשלמו קצת יותר ותלכו לראות את הסרט באולם ה-Imax, שמגדיל את התמונה והסאונד פי 3 וממש תורם לחוויה.
בקיצור – כדאי לראות.
"זה: חלק 2" – ארצות-הברית 2019. 170 דקות. בימוי: אנדי מוצ'יאטי, תסריט: גארי דאוברמן. שחקנים: ג'יימס מקאבוי, ג'סיקה צ'סטיין, ביל היידר, אייזיה מוסטפא, ג'יי ריאן, ג'יימס ראנסום, אנדי בין, ביל סקארסגארד, ג'יידן מרטל, וויט אולף, ג'ייק דילן גרייזר, פין וולפהארד, סופיה ליליס, צ'וזן ג'ייקובס, ג'רמי ריי טיילור.
התמונות והטריילר באדיבות "טוליפ אנטרטיימנט"
לדיון בנושא: סרט לסופשבוע – זה: חלק 2 (It Chapter Two)
