העלילה
ווייד וילסון (ראיין ריינולדס) הוא רוצח שכיר שמגלה יום אחד שהוא חולה בסרטן סופני ושלא נותר לו עוד הרבה זמן לחיות. למרות בקשותיה של חברתו ונסה (מורנה בקרין היפהפיה) הוא שוקע בדיכאון ומחליט לוותר על הטיפולים שרוצים לתת לו. כאשר הוא שומע על ניסוי מיוחד שאמור לרפא אותו מהמחלה הוא מחליט להצטרף אליו. הניסוי יוצא משליטה ובנוסף לכך שהסרטן נעלם המראה החיצוני שלו הושחת והגוף שלו קיבל יכולת לרפא את עצמו במהירות. חמוש במראה ובכוחותיו החדשים, בחליפה אדומה צמודה ובגישה שאין לו מה להפסיד, וויד מאמץ לעצמו את הכינוי "דדפול"ויוצא למצוא את האיש שאחראי לשינוי שלו.
לביקורת
נכון לכתיבה שורות אלו, "דדפול" נחשב להצלחה קופתית מסחררת לצידן של ביקורות מפרגנות ובאז חיובי ברשתות החברתיות. הוא הרוויח בסוף השבוע הראשון שלו בארצות-הברית 135.000.000 דולר והחזיר מהר מאור את ההשקעה של האולפנים, שהודיעו כי הם כבר מתחילים לעבוד על סרט המשך. זה מאוד יפה בשביל סרט שלא היה בתכניות של האולפנים והופק בעיקר בגלל הבקשות של המעריצים ובנוסף, הוא זכה לדירוג המחמיר r בארצות הברית (בישראל הוא מוגבל מגיל 16). למרות שהמפיצים הישראלים לא מפרסמים הצהרות רווחים, "דדפול" מצליח גם בישראל. לראייה, ההקרנה שבה נכחתי בקולנוע רב-חן בגבעתיים הייתה מלאה עד אפס מקום בצופים שנהנו מכל רגע ולא עזבו את האולם עד שהכותרות הסתיימו. אחרי שראיתי אותו אני יכול להגיד לכם ש"דדפול" הוא באמת סרט טוב. לא רק שהוא טוב, הוא גם נותן בעיטה חזקה בתחת (סלחו לי על השפה) לז'אנר הקומיקס, שקצת איבד את זה בשנים האחרונות.
ז'אנר הקומיקס עבר במהלך השנים תהפוכות וטלטלות, היו סרטים טובים יותר ופחות. בשנים האחרות, מאז ש"אקס-מן" של בראיין סינגר ייצא, ז'אנר הקומיקס נכנס לפאזה היותר רצינית ובוגרת שלו. העיבודים הקולנועיים הפכו להיות יותר אפלים, ריאליסטיים וגדולים עם אקשן במימדים אפיים. טרילוגיית "באטמן" של כריסטופר נולאן וכל סרטי צוות "הנוקמים" הביאו את זה לשיא אומנותי ומאז, כל שנה זה נהיה גדול יותר ומופרך הרבה יותר. "דדפול" צוחק על זה באמצעות הגיבור שלו, שהוא יותר אנטי-גיבור מאשר גיבור. לא רק שהוא מודה בזה, אלא שהוא גם מתגאה בזה. הבמאי טים מילר, שעד אז עבד בעיקר במחלקות האפקטים המיוחדים וזהו סרטו הראשון, ראה לקראת העבודה על הסרט לא מעט סרטי קומיקס ושאב מכל אחד מהם השראה. אבל הסרט שממנו מילר הושפע הכי הרבה הוא "קיק-אס" הראשון שמת'יו ווהן ביים. כמו "דדפול", גם "קיק אס" הוא אנטי-גיבור, שניהם מצחיקים ואלימים מאוד ושניהם עושים צחוק לא רק מז'אנר הקומיקס אלא על כל הוליווד.
מהשניה הראשונה "דדפול" מראה שהוא כאן בעיקר בשביל לעשות כיף. סצינת כותרות הפתיחה הגאונית קורעת מצחוק ועושה קציצות מכל סצינות הכותרות הגדולות והמושקעות של פעם עם כינויים כמו "סרט של אדיוט אחד" ו"הכותבים הם הגיבורים האמיתייים פה". גם סצינות האקשן הן פארודיה על כל הסצינות המגה אפיות שיש לאחרונה בסרטים מהסוג הזה. סצינות גדולות, מטורפות,שמצולמות בסלואו מושן סטייל "מטריקס" ומלאות באלימות קיצונית וגראפית. יש ב"דדפול" שני דברים שמאד אהבתי. הראשון הוא שימוש מושכל בפסקול ועריכה מוזיקלית מעולה שנשענת בעיקר על ניגודים בין השירים שמושמעים למצבים שמתרחשים על המסך. השני הוא ההומור. וויד/דדפול מאוד ישיר. כל מילה שניה שלו היא קללה והרפליקות השנונות שלו עושות צחוק' מכל דבר בערך. החל מהשחקן שמגלם אותו (שעליו אדבר עוד מעט), דרך הוליווד והגלובליזציה, שנות ה-80 וה-90 ועד יו ג'קמן שחוטף בסרט לא מעט. זה מצחיק מאוד בעיקר בגלל שהוא שובר את מחסום הקיר הרביעי ומדבר לקהל שיושב באולם. לקראת הסוף היה נראה לי שיוצרי הסרט מנסים לסחוט את הלימון עד לטיפה האחרונה כדי לרצות את המעריצים והסרט מאבד טיפה גובה בגלל זה. אבל בסופו של דבר, כל מי שהיה באולם יצא עם חיוך ענקי על הפנים ורץ לספר לכולם כמה הוא נהנה וזה הכי חשוב בעיניהם.
אבל עם כל הכבוד לכל המעלות שיש לו, "דדפול"הוא בעיקר הסרט של ראיין ריינולדס. ריינולדס הוא שחקן מוכר ושיחק בלא מעט סרטים במהלך השנים. החל מקומדיות מטופשות כמו "יחצ"ן המסיבות" ו"רק ידידים, דרך דרמות כמו "האישה בזהב" ועד לדיבוב אנימציה בה"הקרודים". הוא כבר שיחק את "דדפול" בסרט הראשון של "וולברין" וגם כיכב בעיבוד הקולנועי של "גרין לנטרן", אבל עדיין לא זכה להצלחה גדולה בהוליווד ומוכר בעיקר בתור בעלה של בלייק לייבלי. "דדפול" העלה אותו לליגה של הגדולים. המשחק המשוחרר והכיפי, האישיות הכריזמטית, ההומור העצמי והעובדה שהוא באמת נהנה מכל רגע ולא כאן בשביל הכסף נראים בכל פריים ופריים. לעיתים זה נראה שהשחקנים האחרים משחקים קטן בכוונה כדי לא לגנוב את תשומת הלב ממנו. הוא אומר את הרפליקות השנונות שלו בכזאת קוליות גם כשהוא מחטיף לאחרים וגם כשהוא חוטף בעצמו. אני כ"כ שמח שהוא סוף-סוף זוכה להצלחה שהוא ראוי לה ומקווה שזה גם יתורגם לסרטים נוספים בקרוב.
בקיצור-כדאי לראות.
"דדפול"– ארצות-הברית 2016. 108 דקות. בימוי: טים מילר. תסריט: ראט רייס, פול ורוויק. שחקנים: ראיין ריינולדס, מורנה בקרין, אדי סקריין, ג'ינה קראנו, טי.ג'יי מילר, סטפן קפצ'יץ', בריאנה הילדברנד, קאראן סול.
לדיון בנושא: סרט לסופשבוע-דדפול (Deadpool)
