סרטו של דניאל מן, עוסק בבדידות ובאנשים בודדים. יואל, גיבור הסרט, רואה איך חייו מתפרקים מול עניו. משפחתו מתפרקת, אביו נפטר, הוא מורחק מעבודתו, ונדרש להתייצב במילואים בדיוק כאשר מתחיל מבצע בעזה.
יואל אינו מסוגל להמשיך בחיים שלו, הוא לא מצליח להתמודד עם אובדן אביו, עבודתו, ואשתו. הוא כבר לא מוצא את מקומו בשום מקום ולכן פשוט אינו מתייצב בבסיס שלו.
הבעיה? הוא בצומת דרכים ואינו בדיוק יודע אם להמשיך קדימה או לחזור אחורה, בהנחה שיש לו בכלל בשביל מי או בשביל מה לחזור אחורה…
בדרך להחלטה שלו, הוא פוגש בדמויות בודדות וריקניות בדיוק כמוהו. מוכר מוצרי קוסמטיקה שלא עובדים, שפוטר ואינו יודע איך להמשיך הלאה, וכתבת חדשות שנפרדה מבן זוגה ומנסה לחפש מישהו שיסכים לצלם עבורה סרטון פרידה ראוי לבן זוגה…
אם מתייחסים לכל הדמויות כאל שיקוף של אותו יואל, אפשר להכיל את הסרט, עד לסופו הבלתי נמנע (אם גם הלא מספק) כאשר יואל מחליט על צעדו הבא בחיים…
זהו סרט מעגלי במידת מה, הוא מתחיל ונגמר באמצע הסיפור (אולי לקראת סופו) ומשקף את הריקניות של החיים עבור מי שלא מסוגל או אינו רוצה ליצור את החיבור עם אנשים אחרים.
הסרט עצמו מצולם באופן רעשני למדי (באופן מובלט), ומעט מציק עם פרטים מיותרים וסוף שמרגיש, כאמור, לא מספק ולא מספיק דרמטי. הדמות של יואל נסחפת בעצם אל החוף, שאליו היא בפועל מגיעה רק לקראת סוף הסרט.
"מוצא אל הים" – ישראל 2017. 75 דקות. תסריט ובימוי: דניאל מן. שחקנים: גל הויברגר, סוזאן גשוונדטנר, אמנון וולף
לדיון בנושא: סרט לסוף שבוע: מוצא אל הים
