שאלות נפוצות
העלילה
במרכז הסרט "פוקסטרוט" עומדת משפחה ישראלית ממוצעת. האב (ליאור אשכנזי המצוין) והאם (שרה אדלר), גרים בתל-אביב ועסוקים בשגרת היומיום. הבן הבכור שלהם יונתן (יונתן שיראי) הוא חייל שמעביר את שירותי הצבאי בבסיס רחוק ונידח שאף אחד לא יודע איפה הוא בדיוק ממוקם. המשפחה אמנם מרוחקת אחד מהשני, אבל שורה של אירועים שקורים להם ללא שליטה ואחד אחרי השני משנה להם את החיים מהקצה אל הקצה.
לביקורת
"פוקסטרוט" הוא הפקה ישראלית, גרמנית וצרפתית משותפת וחלק ממנו צולם באולפן בגרמניה. הסרט יצא לבתי הקולנוע שלנו בשבוע שעבר, אחרי שזכה בפרס אריה הכסף בפסטיבל ונציה והוקרן בפסטיבלים הנחשבים של טורונטו וטלורייד. בנוסף, הוא היה מועמד ל-13 פרסי אופיר וזכה ב-8 מהם. בין היתר בפרס הסרט הטוב ביותר, הבמאי הטוב ביותר לשמוליק מעוז והשחקן הטוב ביותר לליאור אשכנזי. "פוקסטרוט" גם נכנס לכותרות בנסיבות לא מחמיאות במיוחד הודות לשרת התרבות מירי רגב, שטענה שהסרט פוגע בשמו הטוב של צה"ל ומשפיל את החיילים. מה שגרם לשערוריה נוספת כאשר האקדמיה הישראלית לקולנוע החליטה שלא להזמין את רגב לנאום בטקס פרסי אופיר. בגלל שהטקס כבר התקיים ודעתי האישית על כל מה שקרה לא ממש תשנה, אני אמנע מלכתוב אותה כאן. אני רק אומר שלסרט טוב יש יכולת לעורר דיון ציבורי רחב ולגרום לאנשים לחשוב ואת זה "פוקסטרוט" הצליח לעשות. האולם שבו התקיימה ההקרנה שבה נכחתי בשעת צהריים בתחילת השבוע היה מלא מפה לפה בצופים מכל הגילאים שבאו לראות את הסרט. כשיצאתי מהאולם שאלתי כמה אנשים שישבו איתי בשורה אם הם אהבו את הסרט ולכולם היו רק מילים טובות לומר עליו. "פוקסטרוט" הוא סרט לא קל לצפיה, אבל מעורר מחשבה וקשה מאוד להישאר אדישים כלפיו. מומלץ לשים את הפוליטיקה בצד וללכת לראות אותו.
את "פוקסטרוט" כתב וביים שמוליק מעוז. סרטו הקודם של מעוז "לבנון", שהתבסס על חוויותיו מתקופת הצבא, הוקרן גם הוא בפסטיבל ונציה וזכה ב-4 פרסי אופיר. גם ב"פוקסטרוט" מעוז ממשיך לבסס את הסגנון האישי שלו, שבעזרתו הוא מצליח לקחת נושא שמתעסקים בו לא מעט בקולנוע הישראלי כמו צבא ולהציג אותו על המסך בצורה רעננה ומיוחדת. ב"פוקסטרוט" מעוז מתמקד בלב ליבו של השירות הצבאי. בשגרה היומיומית הקשה והשוחקת שאיתה התמודדו ועדיין מתמודדים כל החיילים ועל איך היא משפיעה אישית על כל אחד מהם. בחברות ובדינמיקה שנוצרת כאשר שמים חבורה של אנשים ממקומות שונים בארץ. בבירוקרטיה הצהל"ית עמוסת הנהלים והכללים ובהבדל המהותי בתפיסת העולם של החיילים והאזרחים. עוד מושג שמנותח בסרט לפרטי פרטים ומקבל מתיחת פנים רצינית הוא דמות הישראלי החזק והכל יכול. מעוז מראה שגם האנשים שנראים מבחוץ הכי חזקים וכאלה ששום דבר לא יכול למוטט אותם או לפגיע בהם, מתמודדים עם שדים שמסתתרים אצלם עמוק בפנים. הם נמנעים מלבקש עזרה וללכת לטיפול ומעדיפים להראות לכולם שהכל אצלם בסדר וטודו בום מאשר להוציא החוצה ולשתף את מה שהם מרגישים ולהיתפס כאנשים חלשים.
מה שעוד הופך את "פוקסטרוט" למיוחד בעיני הוא הויזואליה המוקפדת שלו. מעוז, ביחד עם הצלם גיורא ביח, המעצב האומנותי ערד שאואט, העורכים אריק להב ליבוביץ' וגיא נמש ומעצב הפסקול אלכס קלוד עבדו מאוד קשה כדי ליצור את הניגוד החזק בין החיים היומיומיים של יונתן וחבריו לשירות ובין אלו של משפחתו. הניגודים הללו עוזרים להם ליצור שורה של תמונות יפהפיות ורגעים שמגיעים לרמה של פיוט קולנועי, מה שמעצים את החוויה שהצופים עוברים באולם. כולם ראויים לפרסי האופיר שקיבלו. ליאור אשכנזי עושה תפקיד מדהים בתפקיד אב המשפחה שחייו עוברים שינוי מהיר, שרה אדלר מצויינת כאשתו ויונתן שיראי משחק את יותנן החייל באיפוק ועם המון כריזמה. גם השחקנים שמשחקים את חבריו לשירות משחקים טוב מאוד.
בקיצור – מומלץ.
"פוקסטרוט" – ישראל/גרמניה/צרפת 2017. 113 דקות. תסריט ובימוי: שמוליק מעוז. שחקנים: ליאור אשכנזי, שרה אדלר, יונתן שיראי, שירה האס, גפן ברקאי, דקל עדין, שאול אמיר.
לדיון בנושא: סרט לסופשבוע – פוקסטרוט (Foxtrot)
