פרה אדומה מתאר אב יהושוע (גל תורן בהופעה מלאת כשרון) והבת שלו בני (אביגיל קובארי) שחיים בהתנחלות במזרח ירושלים כחלק מקבוצה שמתכננת את החזרה להר הבית. האב משמש כמורה רוחני ומדריך שמסביר בסבלנות אין קץ כל פרט ופרט לגבי תפקידיהם השונים של העובדים במקדש שעל הר הבית בעתיד לאחר השמדת מסגד אל-אקצא, כך לשיטתם.
בעוד שהאבא האדוק רק מתחזק באמונתו, נראה שהאמונה של ביתו רק מתרופפת והיא מסתובבת בין המתנחלים הדתיים כנטע זר ומאוד מאוד ג'ינג'י. לחיי השניים מגיעה פרה אדומה ללא פגמים, מה שמכניס את המאמינים לאקסטזה, שכן תוכניתם היא להקריבה על הר הבית כאשר היא בת שנתיים בדיוק. הבת בני (בנימינה) מופקדת על שלום הפרה שאסור עליה להפגע או להפצע במהלך התקופה בכדי שהיא תשאר כשרה למטרה זו.
אך לבת יש תוכניות משלה, היא מתרחקת לא רק מהדת ומהקהילת המאמינים המשחיים סביבה, ומתאהבת בצעירה עם בעיות לא קלות משלה אשר מצטרפת לקהילה במסגרת שנת השירות שלה.
הסרט נע בכבדות רבה, ולמרות שהעלילה מנסה לחבר בין גורלה של בני הג'ינג'ית והפרה (שתיהן תמימות וטהורות, כלואות במסגרות שנכפו עליהן, ושתיהן יוצאות לחופשי במקביל), ניכר שבעצם "הפרה האדומה" של הסרט היא לא אחרת מבני עצמה. האיטיות של מסגרת הסרט ואין ספור הטיות, הקשרים סתומים, נראים כאילו שהם הורכבו למי שמכיר את הנושא על בוריו. עבודת הבימוי אינה הדוקה, ולמרות הפרוזה הרבה של הסרט הוא מצטייר לי כנסיון בוסרי מאוד לביים סיפור שבור וחלקי שגרם לי להאנח לרווחה כשהסרט הסתיים, ולא מהסיבות הנכונות.
הסרט זכה ב-3 פרסים יוקרתיים בפסטיבל הסרטים בירושלים לשנת 2018.
להערכתי בידי במאי מנוסה יותר, הסרט היה יכול להיות הרבה יותר מרתק אך שילוב העלילה האיטית וסיפור האהבה הרגישו כצילום דוקומנטרי ערוך באיטיות מרגיזה. נקודת החן העיקרית הסרט הוא גל תורן הכשרוני שמצליח לכבוש את המסך בכל תפקיד שהוא לוקח.
"פרה אדומה" (red cow). ישראל 2018. 91 דקות. בימוי ותסריט: ציביה ברקאי יעקב. שחקנים: אביגיל קובארי, גל תורן, מורן רוזנבלט.
לדיון בנושא: סרט לסופשבוע: פרה אדומה
