שאלות נפוצות
את דדפול קשה לפספס, זה ריאן רנולדס ב-200% ריכוז. גיבור על שהכח העיקרי שלו הוא חוש הומור ללא גבולות, יכולת להיות מעצבן בלתי נסבל וכזה שבלתי ניתן להרוג אותו, אפילו כשהוא מנסה להתאבד.
דדפול הוא הגרסא הלעגנית של כוכבי העל שלא לוקח את עצמו או את הז'אנר ברצינות, שובר בכל הזדמנות את הקיר הרביעי (ולפעמים גם את החמישי), לא מתבייש עם בדיחות גסות במיוחד, ואשר משתמש בגוף שלו בתור כלי נגינה (כזה שאפשר לשבור ולפוצץ על הבמה כמו כוכב רוק כבד משנות השבעים).
בסרט הראשון, אלמנט השוק של שבירת הז'אנר היה החלק המוביל. ההומור הפך פתאום לליגיטימי וגם סרטי כוכבי על שמיועדים למבוגרים בלבד בגלל ההומור הגס פתאום נראה כמו אופציה. בינתיים העולם השתנה וסרטי מארוול הפכו אפילו יותר קיצוניים, כבדים וכאלה שדורשים מאמץ, זיכרון וסבלנות.
תשכחו מכל זה עם דדפול. הוא לא כמו שום כוכב על אחר, הוא רייאן רנולדס והוא לא מפחד להודות בזה (הוא מזכיר את זה לא מעט במהלך הסרט, חותם את שמו ולועג על ההחלטות הקודמות שלו בבחירת סרטים).
בסרט זה אנחנו פותחים עם דדפול שהחליט לסיים את חייו. הבעיה שהתאבדות עבור מישהו שהוא חסין מוות, זה מתברר כמשימה קשה עד בלתי אפשרית. לאחר סצינת פתיחה מבריקה במיוחד ומלאת בדיחות על סרטי ג'יימס בונד, אנחנו מקבלים נסיון מגוחך של דדפול לההפך לאחד מחברי ה-Xmen כולל אין סוף בדיחות על כך שחברת ההפקה לא הצליחה להוציא ממארוול/דיסני את הזכויות על אנשי X-men אמיתיים והותירו לסרט רק כמה גיבורי-על זניחים בלבד מעולם מארוול העשיר.
הרע בסרט, הוא ג'וש ברולין (ת'אנוס) שדדפול משתדל להקניט בכל הזדמנות על גילו (הוא בן 50), ואפילו על ידי כינויו בשם ת'אונס בכמה מקומוות בסרט במקום שם הנבל העדכני שלו : Cable. ברולין עושה עבודה מבריקה בסרט, וממשיך את המגמה של מארוול להפוך את הנבלים לדמויות תלת מימדיות שיש להם מוטיבציה ולא רק רוצים להרוג את הגיבור.
העלילה פחות משמעותית, זה סרט קליל יחסית לסרטי מארוול האופיניים, שבו דדפול בעצמו מדגיש את החורים בעלילה וצוחק על הכותבים שהם עצלנים בכל פעם שאלה מנסים לעשות קיצורי דרך… זו גישה מבריקה לבעיה שמציקה במרבית הסרטים של מארוול – הרי אי אפשר באמת לנווט עלילות מורכבות כל כך בלי חורים, אז למה לא להצביע על החורים בעלילה ולצחוק?
דמויות המשנה, שבפרק הקודם בעיקר עצבנו קיבלו הפעם לא מעט תגבורת וסיפורי רקע. אחת הדמויות, דומינו פשוט עשויה טוב וכח העל שלה פשוט מבריק (אבל לא מבריק כמו "הנעלם" גיבור על בלתי נראה, בלתי נשמע ובלתי מורגש!).
רינולדס מתעלה על עצמו בסרט הזה, הבדיחות שנונות יותר, הסרט הדוק יותר והזמן פשוט טס. דדפול מקים לעצמו צוות סיוע כאשר הסצינוות של הצוות שלו, מבחירתם ועד הפעלתם לטובת הפעולה המשותפת הראשונה שלהם, מבריקה מההתחלה ועד הסוף.
ההומור בסרט ברובו מוצלח – יש הרבה הומור פנימי, ובדיחות על חשבון כל מי ששזז בסרט או בכלל בעולם האמיתי, פה ושם יש נפילות אינפנטיליות (ע"ע דדפול עם רגלי ילד קטן). טי ג'יי מילר ונהג המונית ההודי מהווים קטע הומוריסטי שבניגוד לצפוי מצליח בהחלט לשחזר את הצלחת השניים בסרט הקודם.
הנפילה המשמעותית של הסרט קורית לקראת שני שליש הסרט, שבו יש בעיקר סצינות אקשן שהן מעל ומעבר ומרגישות לי שהיוצרים שכחו לרבע שעה שאנחנו דנים כאן בסרט שתפקידו ללעוג לז'אנר ונסחפו לפיצוצי מכוניות, לייזרים ואנימציה ממוחשבת מעל ומעבר למה שנדרש.
חוץ מהביצוע המעולה של קייבל, שאר הדמויות בסרט, כולל הדמות האהובה עלי ביותר בכל עולם מארוול, מיושמים באופן מעולה. לקראת סוף הסרט, האנימציה הופכת מוגזמת ומלאכותית, מה שהציק לי מעט בעיקר בשל העובדה ששאר הסרט דווקא מצטיין בתחום זה.
בסופו של דבר, אם אתם חובבי מארוול, או שנמאס לכם לגמרי מגיבורי על, זה הסרט בשבילכם. אם אתם אוהבים הומור או את ריאן רנולדס, זה הסרט בשבילכם. אם אתם לא אוהבים סרטים כאלה, רוב הסיכויים שאתם לא קוראים את הביקורת הזו. כלומר, אם קראתם את הביקורת, המסקנה היא שתלכו מהר לראות את הסרט הזה, לפני שיגמר!
יש לציין את התלהבות הקהל בהקרנה, כמו גם את מספר רב של אנשים שהתלבשו כדדפול בהקרנה. התעלה על כולם זה שעקף אותי בפקק התנועה ביציאה מהקולנוע עם אופנוע לבוש כדדפול בתחפושת שלמה ומושלמת!
עוד נקודה חשובה – כמו סרטי מארוול רבים, יש לסרט קטעים בסוף. בשום אופן לא לקום מהכיסא, לא מדובר בכמה קטעים טפשיים אלא ממש בהמשך הסרט עם הרבה בדיחות פנימיות!
"דדפול 2" Deadpool 2. ארה"ב 2018, 120 דקות. במאי: דיויד ליטץ'. שחקנים: ראיין ריינולדס, ג'וש ברולין, מורנה בקרין, טי ג'יי מילר, זאזי ביטס
לדיון בנושא: סרט לאין לי מושג מתי: Deadpool 2
