שאלות נפוצות
העלילה
הסרט "פטרסון" מתרחש בעיירה הקטנה פטרסון בניו-ג'רזי. גיבור הסרט הוא פטרסון (שאותו מגלם אדם דרייבר המצוין), איש צעיר, מופנם, שקט, פשוט וטיפה מרובע שעובד כנהג אוטובוס וחי את חייו במין תבנית קבועה. את השגרה המשעממת הוא שובר ומתבל באמצעות כתיבה של שירים, שעליהם הוא חושב במהלך היום ושומר אותם במחברת קטנה. הסרט עוקב אחר חייו של פטרסון, העבודה והתחביב שלו וגם על יחסיו עם בת זוגו (גולשיפטה פרהאני), הכלב שלו מרווין ותושבי העיירה הקטנה שבה הוא גר.
לביקורת
את "פטרסון" כתב וביים קולנוען האינדי האמריקאי המוערך ג'ים ג'ארמוש, שאחראי בין היתר על "גוסט-דוג" ועל "איש מת" וידוע בסגנון הבימוי האיטי והמהורהר שלו. עוד לפני שהסרט יצא קראתי כל מיני דעות עליו, שנעו בין אלו שחשבו שהוא יצירת מופת לבין אלו שחשבו שהוא סיוט נוראי. אחרי שראיתי אותו אני יכול לומר לכם, ש"פטרסון" הוא לא יצירת המופת שכולם חושבים שהוא, אבל הוא סרט טוב מאוד שכדי להבין אותו ואת הרעיון שעומד מאחוריו צריך לפנות לו זמן ופשוט להתמסר אליו. זה לוקח קצת זמן, אבל משתלם בסוף.
הרעיון שג'ארמוש מעביר ב"פטרסון" הוא שכל אחד אחראי לשגרת החיים שלו ויכול לשנות אותה במהלך אחד. הוא כתב את הסרט כתבנית שחוזרת על עצמה כל פעם מחדש, כביטוי לשגרת החיים המשעממת והשוחקת של פטרסון. במהלך הסרט ג'ארמוש שוזר רגעים פיוטיים, הזויים ומצחיקים שבאמצעותם פטרסון שובר את שגרת החיים שלו. השיחות שהנוסעים באוטובוס מנהלים ביניהם והוא מקשיב להן אבל לא מגיב, הביקור היומי בפאב השכונתי והלקוחות שפוקדים אותו, האנשים השונים והמעניינים שהוא פוגש ברחוב, השעות שהוא מבלה עם בת הזוג שלו והשירים שהוא כותב. אלו רגעים יפים מאוד, שמופיעים בהפתעה ומפצים על התבניתיות המכנית ועל האורך שבשלב מסויים גורם לסרט טיפה להעיק. ביטוי נוסף לרעיון אפשר למצוא גם בדיאלוגים של הדמויות, שמדוברים בשפה יומיומית ושגרתית, אבל מדי פעם מתובלים בסלנג או במילים יפות.
אבל מה שהכי אהבתי בסרט הוא הכבוד שג'ארמוש נותן למילה הכתובה, באמצעות הצצה לתהליך כתיבת השירים של פטרסון. הוא עושה את זה באמצעות הצגה של מילים בכתב מחובר שממלאות באיטיות את הפריים ומלוות בקריינות של פטרסון, שחוזר על המילים בריכוז עצום, עד שאפשר לשמוע את הנשימות שלו. כבן-אדם שכותב מגיל 11, ראיתי את עצמי משתקף דרך הסצינות הללו והן ריגשו אותי מאוד. אדם דרייבר, שמוכר בעיקר מתפקידיו ב"בנות" וכקיילו רן ב"הכוח מתעורר", משחק מצויין את פטרסון הפשוט והטיפה מקובע. גולשיפטה פרהאני מצויינת גם היא כבת זוגו, אמנית מתוסכלת שמחפשת את עצמה ורוצה להצליח. גם שחקני המשנה הרבים שמופיעים בסרט משחקים טוב מאוד, אבל מי שגונב את ההצגה הוא הכלב נלי, שמשחק את מרווין ומצליח באמצעות ניואנסים קטנים להראות קשת רחבה של רגשות ודעות. אגב, אם אתם הולכים לראות את הסרט בקולנוע, תגידו לי באיזה אולם ראיתם אותו והאם הוא תרם והועיל או רק הפריע לו. ההקרנה שבה נכחתי התקיימה באולם קטן ואינטימי בסינמטק בתל-אביב והוא התאים לסרט כמו כפפה ליד. יהיה מאוד מעניין לראות אם הוא יבלוט במולטיפלקסים של הסינמה סיטי או היס פלאנט, שידועים באולמות הענקיים שלהם עם המסכים הענקיים והסאונד החזק.
בקיצור-כדאי לראות
"פטרסון"- ארצות-הברית/צרפת/גרמניה 2016. 118 דקת: תסריט ובימוי: ג'ים ג'ארמוש. שחקנים: אדם דרייבר, גולשיפטה פרהאני, ריזוואן מאנג'י, בארי שאבאקה הנלי, צ'סטיין הרמון.
לדיון בנושא: סרט לסופשבוע – פטרסון (Paterson)
