מזה מספר שנים, חברת DJI הסינית שולטת ביד רמה בכל עולם הרחפנים. החברה רצה קדימה מבחינה טכנולוגית, גם כאשר מתחרותיה הרחק מאחור. את ההפתעה הגדולה ביותר שלה, החברה הציגה שנה שעברה עם רחפן ה-Mavic pro, הרחפן הראשון שכלל יכולות צילום מקצועיות, כולל מצלמת 4K עם פוקוס משתנה, בחבילה מתקפלת שאפשר לסחוב איתכם לטיולים. עד כה, הרחפנים של החברה היו גדולים מדי בשביל לסחוב אפקטיבית בטיולים ונשארו בעיקר בתחום הצלמים המקצועיים או סמי-מקצועיים.
ה-Mavic pro שינה את התמונה, ונתן הרבה מאוד יכולות לצלם הלא מקצועי. המגמה המשיכה עם ה-Spark, רחפן פצפון שיועד לשמש כמצלמת סלפי מרחפת. טווח הטיסה של ה-Spark היה קטן משמעותית, והוא לא היה מתקפל, לא כלל יכולות צילום מקצועיות מספיק אך היה מתאים לשליפה זריזה בטיולים.
ה-Mavic air הוא הכלאה של שני הרחפנים הללו. הוא קטן משמעותית מה-Mavic pro, בערך מחצית מגודלו. הוא פיזית גדול בערך כמו ה-Spark, אך הוא מתקפל באופן דומה מאוד ל-Mavic pro.
השלט
כמו קודמיו, ניתן להשתמש ב-Mavic pro ללא שלט, דרך WiFi, אבל אתם תסבלו מטווח טיסה עוד יותר קטן ממה שיש לכם ממילא. ה-Mavic air מציג הרבה חידושים, אך בתחום טווח הטיסה הוא דווקא יורד משמעותית מה-Mavic pro. במקום טכנולוגיית שידור Lightbridge הטובה, ה-Air משתמש בטכנולוגיית WiFi נחותה שממש פוגעת בהנאה בשימוש ברחפן. ככל הנראה הדבר מוזיל מאוד את העלות ל-DJI וגם מקל מאוד על המעבר של המכשיר בין מדינות. מצד שני, במהלך הבדיקות שלי, גם במרחקים קצרים של עשרות מטרים קיבלתי תמונות קטועות והפרעות שידור מרגיזות.
תחום התדרים שאפשר להשתמש ברחפן משתנה ממדינה למדינה, ובישראל חסום טווח התדרים 5GHz. יש פתרונות לעקוף את זה וזה פשוט למדי לביצוע – פשוט תשתמשו ב-VPN במכשיר בבית, תבחרו בתדר ותעלו לאוויר ללא חיבור רשת. טווח תדרי 5Ghz שקט במיוחד בישראל (הוא לא באמת בשימוש), אך מצד שני דורש גם קו ראיה חד יותר לרחפן.
השלט עצמו פשוט יותר מזה של ה-Mavic pro וזהה למדי לזה של הספארק. מדובר במבנה זהה, מתחברים בכבל קצר למכשיר הנייד שלכם (אפשר גם ללא כבל), ומדליקים. שני הג'וייסטיקים ניתנים לפירוק ואחסון בשלט עצמו בכדי להקל על אחסון של השלט. אין יותר את האינפורמציה השמישה שמאפשרת לכם לזהות גובה, מרחק ומהירות ללא שימוש בסלולרי. גם מבחינת שליטה יש שינויים משמעותיים – אין יותר שליטה על עוצמת האור (exposure) ושונה מאוד כפתור ה-Gimbal. זה היה מעט משונה בהתחלה אבל זה שימושי יותר ונוח יותר מה-Mavic pro, שכן השליטה על הגימבל מרגישה הרבה יותר טבעית, ולגבי עוצמות האור – על כך בהמשך.
כפתור ה-Sport הוזז למקום הרבה יותר ברור ונוח, כבר לא קורה שבטעות מדליקים אותו או שוכחים אותו דלוק.
מבחינת תאימות למכשירים סלולרים, החבילה כוללת כבלים למחברי USB-C, מיקרו-USB ו-Lightning. חשוב לציין שבעוד שבסביבת אפל נראה שהתוכנה מאוד יציבה, יש לא מעט בעיות עם מכשירי אנדרואיד שמדווחות ברשת. כדאי לבדוק שהמכשיר שברשותכם תואם לרחפן. במקרה שלי, הטסתי עם אייפון X ועם מכשיר של וואווי (לא מכשיר דגל) ללא בעיות תאימות או קושי כלשהו.
הרחפן
המבנה של ה-Mavic air מזכיר מאוד את Mavic pro אך הוא נראה מעוצב הרבה יותר יעיל ומדוייק. חלקו האחורי כולל כפתור פונקציה (למעבר ל-Wifi), תא לאחסון כרטיס הזיכרון ומחבר ה-USB-C. מחבר זה לא מאפשר טעינה (לצערי), אלא רק שימוש למשיכת סרטים ותמונות מהזיכרון שעל הרחפן עצמו – 8GB, נוח ביותר! לרחפן שתי מצלמות קדמיות, שתיים אחוריות, שתיים כלפי מטה וזיהוי סונאר. כל אלה מאפשרות לרחפן להבין את הסביבה שהוא חי בה ולהמנע מהתקלויות או טעויות מפעיל.
חשוב לציין שכל היכולות האלה דורשות הדלקה וחשוב לעבור על כל ההגדרות בקפידה, שכן מדובר במכשיר מורכב למדי.
בחלקו הקדמי של הרחפן ניתן לראות את הסנסורים הקדמיים למניעת התנגשות, ואת המצלמה. המצלמה היא 4K ומגיעה לעד 30FPS, אם כי ניתן להעלות ל-60FPS אם יורדים ברזולוציה ל-1080P (התחלה של צילום Slow motion שיכול להיות שימושי לצילומים אווירים של אופנועים, אופניים או כל דבר שהוא במהירות גבוהה).
בניגוד ל-Mavic air, אין שליטה על פוקוס אלא רק על עוצמות האור במצלמה. מצד אחד, הדבר בפירוש פוגע בחדות המצלמה (היא פחות חדה מה-Pro) אלא שהחיסרון הגדול של נושא הפוקוס במאביק הוא בכך שבמהלך הרבה מאוד טיסות שלי ב-Pro הפוקוס לא היה מושלם והצילומים הושלכו לפח, דבר שמעולם לא קרה לי עם רחפני ה-Phantom שלא היה להם הפיצ'ר הזה. כמו כן, יש הרבה מאוד תלונות ברשת על פוקוס לא מושלם או לא אחיד במאביק פרו, כך שמבחינתי העלמת הפיצ'ר הזה (גם במחיר של פוקוס מעט רך יותר) היא יתרון משמעותי למכשיר ועוד דבר שלא צריך לדאוג לו בעת הטיסה. מצד שני, הוסרה השליטה שלנו בשלט על עוצמות אור וזאת בשל שיפור בזיהוי האוטומטי ובמעבר האוטומטי של המכשיר מצילום בהיר לכהה. בעצם מדובר על auto exposure שעובד מוצלח יותר ממה שאנחנו רגילים ממכשירים קודמים. בפרו, לדוגמא, אם היינו עוברים מכהה לבהיר, ניתן היה להבחין בכך בצילומי הוידאו – כמו וילון שירד או מעבר מאוד חד מבהיר לכהה. המעבר ב-Air הוא חלק לחלוטין וטבעי ביותר. רק צריך לשים עין שהאובייקט שאתם מצלמים אינו נשרף במצב בהיר מדי (קרה לי מספר פעמים) בשל השימוש שלו בממוצע האור בסצינה.
עדיין לא קל להשיג פילטרי NDF לאייר, אבל די ברור שהדבר נדרש גם למכשיר זה, שירוויח מאוד משיפור באיכות הצילום. מוזר שערכת ה-combo עדיין לא כוללת רכיב זה.
הגימבל החדש של הרחפן נמצא ממש בתוך הגוף. מדובר בגימבל 3 צירים כמו ב-Pro, אך קטן משמעותית ומוגן משמעותית מה-Pro. אחת הבעיות הקשות ב-Pro היתה שהמצלמה היתה חשופה מדי ויכולה לקבל מכה או להפגע. בתצורה החדשה, הסיכוי לכך קטן משמעותית ובשילוב עם היכולות המעולות של הרחפן לזהות מכשולים קדמיים ואחוריים (השלב הבא זה גם למעלה ולמטה ולצדדים) הופכות את הרחפן הזה לאחד הבטוחים ביותר בשוק. ראוי לציון גם מערכת נעילת הגימבל החדשה משמעותית נוחה וזריזה יותר כשצריך לפתוח את הרחפן או לנעול אותו.
עם זאת, עדיין יש לא מעט מצבים שבו הצל של הפרופים הקדמיים מגיע למצלמה. אני מעריך שבעתיד הלא רחוק ירחיקו מעט יותר את המצלמה מהפרופים הקדמיים או שיוסיפו מגן שמש קדמי שימנע את התופעה במכשירים עתידיים.
פתיחת הרחפן זריזה מאוד, בדיוק כמו ב-Pro, כמה שניות ואתם באוויר.
מבחינת גודל פיזי, הרחפן בערך מחצית מהגודל של ה-Mavic pro. זה יתרון ענק כשרוצים לקחת את הרחפן לטיול. הרחפן עצמו במשקל של מעט יותר מ-400 גרם, והוא גם מגיע עם תיק מעולה, שחוסך עוד כמה שקלים למי שמתכנן לקחת אותו לטיול. במקרה שלי, עיקר הטיולים הם טיולי אופני שטח משפחתיים, כך שכל גרם משמעותי, וה-Mavic pro היה גדול מדי בשביל לסחוב על הגב באופן קבוע.
ביצועים
ביצועי הצילום של הרחפן היו מעולים, אני מאוד מרוצה מהמצלמה, ואפילו מצילומי הערב/לילה של המכשיר. לא הייתי צריך כמעט להתעסק עם הגדרות מצלמה, פוקוס או חשיפה כמו שנדרש כל הזמן ב-Mavic pro. אפשר להתמקד בטיסה ובצילום ולסמוך על המכשיר שיצלם כמו שצריך.
מבחינת זמני טיסה, קיבלתי תוצאות בינוניות במקרה הטוב. על הנייר, מדובר על סביב 17-21 דקות טיסה (תלוי ברוח). מכיוון שחייבים להשאיר 30% בטריה לטובת החזרה הביתה, לרוב הצלחתי להעלות אותו לאוויר לכ-10 דקות על בטריה אחת לכל היותר. זה פשוט לא מספיק. מומלץ לקחת איתכם 3 בטריות טעונות לכל הפחות, שכן פספסתי לא מעט צילומים יפים שקרו כמה דקות אחרי שנגמרה לי הבטריה…
חסרון נוסף של הגודל הזה הוא המעבר ל-WiFi, שהוריד דרמטית את טווח הטיסה של הרחפן. עם ה-Mavic pro הייתי מגיע בקלות ל-2 קילומטר לפני שההפרעות בתקשורת החלו להעיק (הצלחתי פעם אחת גם להטיס אותו כמעט 4 ק"מ ממני). לעומת זאת, לא הרגשתי בטוח להטיס את האייר מרחק של יותר מ-200 מ', ובמקומות מסויימים קיבלתי תמונה לא מוצלחת והפרעות גם במרחקים של עשרות מטרים בודדים. הבעיה שזה גם מקלקל צילומים, שכן קרה לי כמה פעמים שהוא פתאום נלחץ מחוסר התקשורת והחליט לחזור באמצע צילום או אפילו באמצע Quick shot. שימוש במצב אוטומטי לא סייע, ודווקא במצב Manual הצלחתי לזהות ערוצי תקשורת נקיים שמעט סייעו בנושא הזה.
גם מצב ספורט חלש משמעותית מזה של ה-Mavic pro. בפרו, הייתי משתמש במצב זה בכדי להגיע ליעד במהירות. דמיינו שאנחנו רואים סצינה מעניינת כמה מאות מטרים מאיתנו. אין לנו עניין לחכות דקות ארוכות עד שהרחפן יואיל בטובו להגיע לשם… על הנייר, האייר מגיע למהירות של כ-70 קמ"ש אך בניגוד ל-Pro לוקח לו זמן רב להאיץ למהירות זו, והמצב הזה שותה לא מעט בטריה, כך שכדאי לשים עין בנושא זה. צילום במצב ספורט הרבה פחות שמיש מה-Mavic pro שכן ממש רואים את הקפיצות העצבניות של המכשיר.
מבחינת רעש, ה-Air יותר שקט מה-Pro, אם כי התדר שלו גבוה יותר אז הוא נשמע יותר כמו דבורה עצבנית. עם זאת, בגלל שהוא גם לרוב ישמש לטיסה נמוכה יותר אז לא בטוח שמרוויחים הרבה מהשקט הזה…
טריקים
חובבי הפיצ'רים ימצאו לא מעט טריקים משעשעים ב-Mavic air. מבחינת צילומים מתוכנתים מראש, יש לרחפן כבר מספר גדול של צילומים כאלה שמאפשרים לכם בלחיצת אצבע להגיע לצילומים מושלמים של סביבה מבלי שעות של אימון. קחו את מצב צילום "ספירלה" או "בומרנג" שדורשים מכם מיומנות גבוהה במיוחד של שימוש גם בשני הסטיקים וגם בגימבל בכדי לוודא שהאובייקט שאתם מצלמים תמיד במרכז התמונה. התוצאות מרהיבות.
גם מצב השליטה הידני שנולד עם ה-Mavic pro ושוכלל מאוד עם ה-Spark מגיע כאן כמעט לכדי שלמות. לאחר המעבר למצב שליטה ידני אפשר להשתמש בידיים בכדי לאותת לרחפן ללכת אחורה, קדימה, הצידה, לצלם וידאו, סטילס ואפילו לנחות. בפועל קל מאוד להשתלט לכם על הרחפן (צריך שמישהו פשוט יעמוד לפניכם עם יד קדימה). השליטה עבדה משמעותית טוב יותר מכל הרחפנים הקודמים של DJI, אבל עדיין זה אפקטיבי רק ממרחק קצר. שימושי מאוד לסלפי ההוא שאתם רוצים לצלם בראש ההר מבלי שיראו את הסלולרי שלכם בתמונה. מקווה ש-DJI יוסיפו גם שליטה בעזרת שעוני אפל ואנדרואיד, זה כבר יהיה פיצ'ר חזק.
שיפור נוסף יש גם בעולם המעקב. בניגוד ל-Mavic pro שהיה מאבד כל דבר שהייתי מסמן לו תוך כמה שניות (בעיקר בגלל שחשש ממכשולים גרמו לי להטיס אותו גבוה מדי בשביל שהאובייקטים בתמונה יתפסו באופן אמין). באייר, היתרון של זיהוי מכשולים ועקיפת מכשולים מאפשרת לנו לטוס נמוך יותר ולכן גם המעקב עבד טוב יותר. עם זאת, כאשר עקבתי אחרי אשתי שרכבה באופניים, מספיק היה שהיא מוסתרת על ידי משהו והרחפן נעמד והתחיל להסתובב סביב עצמו…
בנוגע לעקיפת מכשולים, חשוב מאוד להדליק את הפיצ'ר הזה, שלא ברור מדוע הוא לא דולק כברירת מחדל. בניסויים שלי באמת הרחפן נמנע מלהתרסק כשניסיתי להטיס אותו לתוך בניין. גם בעת עקיבה אחר אופניים, הוא זיהה עצים וכשהוא לא היה בטוח מספיק, פשוט נעמד ולא הסכים להמשיך. מדובר ביתרון בולט כשאפשר להטיס אותו גם קדימה וגם אחורה בלי לדאוג יותר מדי שהוא יתרסק מול משהו… מצד שני, הוא היה מאוד זהיר בנסיון מעקף סביב אובייקטים ולדעתי רק בדור הבא נוכל לקבל באמת רחפן חכם שיכול יהיה באמת לעקוף בניינים ועצים במטרה להמשיך ולצלם אותנו.
סיכום
יש ל-Mavic air כמה יתרונות בולטים מאוד, אך גם חסרונות, שכולם נובעים מהפשרות של מכשיר קטן יותר. בסופו של דבר, אם משקללים את הכל, מדובר ברחפן הטיולים המושלם. הוא הרבה יותר קל להטסה ודורש פחות מאמץ לקבל צילומים מעולים. הוא יודע לעקוף מכשולים ולהמנע מהתרסקות על עצים ובניינים. מצד שני, זמן הטיסה שלו מעט קצר וטווח הטיסה שלו אינו גדול. לא בטוח שתצליחו לצלם את גולש הגלים אי שם באופק, אבל לצלם את עצמכם תוכלו לקבל ב-4K מרהיב ממש כמו המקצוענים!
יבואן רשמי: בנדא מגנטיק
צבעים זמינים: לבן, אפור, אדום
מחיר: 3,700 ש"ח
חבילת "fly more" (קומבו) כוללת עוד אביזרים, אך גם 3 בטריות. עלות: 4600 ש"ח
לדיון בנושא: Mavic Air – הרחפן המושלם לטיולים
חלק מהתכנים באתר כוללים מעת לעת קישורים לתוכניות שותפים, שעבורם האתר מקבל עמלה עם רכישה בפועל.
עמלה זו איננה מייקרת את עלות הרכישה של המוצרים.
