העלילה
האגדה הידועה על ג'ק ואפון הפלא מספרת על ילד בשם ג'ק שמקבל מאמו משימה ללכת למכור את הפרה המשפחתית שהפסיקה לתת חלב כדי שיוכל לקבל תמורתה כסף. בדרך לשוק הוא נתקל באיש מסתורי שקונה ממנו את הפרה תמורת שקית מלאה באפוני קסם. כשג'ק חוזר הביתה אמו מגלה את מה שקרה, כועסת עליו וזורקת את האפונים מהבית. יום למחרת ג'ק מתעורר ומגלה שאותם אפונים צמחו ונהפכו לגבעולים ענקיים ושהם מובילים לבית שנמצא במעלה הגבעול שמלא בהרבה זהב ובתוכו גר ענק מפלצתי ששומר עליו. הסרט החדש "ג'ק צייד הענקים" שאותו ביום בראיין סינגר (הבמאי של "אקס-מן" ו"החשוד המיידי") ושייצא אתמול לבתי הקולנוע מבוסס על אותה אגדה מוכרת מפעם אבל עם כמה שינויים מזעריים שנכתבו כדי להצדיק את 114 הדק' שלו. ג'ק גדל קצת והפך מילד לנער . האפונים הפכו לזרעי שעועית ואותו בית קטן במעלה ההר הפך למושבה של ענקים מפלצתיים. תוך כדי שהסרט מתקדם יש הרבה אקשן, קצת הומור וגם סיפור אהבה קטן.
לביקורת
"ג'ק צייד הענקים" הוא סרט הרפתקאות/פנטזיה סטנדרטי, מסוג הסרטים שהייתי אוהב לראות בתור ילד אי שם בשנות ה-90 כמו "ווילו והנסיכה", "אגדה" ו"הנסיכה הקסומה". הוא ארוך מאוד ונמתח כמו מסטיק לקראת הסוף. התסריט מופרך ומלא בחורים עלילתיים. הוא מצולם בחוץ אז יש הרבה צילומי טבע מרהיבים ביופיים. הבדיחות וההומור יצחיקו בעיקר את הקהל הצעיר. השחקנים שרובם מגיעים מבריטניה משחקים משחק מוגזם ומלא פאתוס ואם יש שחקנים אמריקאים הם יאמצו מבטא בריטי מאולץ. יש שימוש יצירתי בסאונד ובפסקול שרועם ברמקולים ומגיע מכל כיוון אפשרי והנוכחות של אנשי מחלקות האיפור, האנימציה והאפקטים המיוחדים מורגשת כאן מאוד כי הם עושים עבודה טובה. אבל כל אלה מתגמדים לעומת הבעיה האמיתית של הסרט הזה והיא התלת-מימד. חוץ מהעומק שהתלת נותן לנוף ולדמויות ושתי סצינות אפקטיביות שממש הרשימו השימוש בתלת היה לא מוצדק והפך את הצפייה בסרט למייגעת ובחלק מהזמן גם לבלתי נסבלת. יכול להיות שאם הסרט היה מוקרן בגרסתו הרגילה הוא היה מהנה יותר אבל את זה אדע כשהוא יגיע ל-dvd או לטלוויזיה.
בקיצור– אפשר לוותר.
"ג'ק צייד הענקים"- ארה"ב 2013, 114 דק'. בימוי: בראיין סינגר. תסריט: כריסטופר מקווארי, דארן למקה ודן סטאדני. שחקנים: ניקולס הולט, אלינור טומלינסון, איאן מקשיין, יואן מקגרגור, סטנלי טוצ'י, ביל ניי.
לדיון בנושא: סרט לסופשבוע – ג'ק צייד הענקים
