‫ביקורת: סרט לסופשבוע

העלילה

מאי 1940. גרמניה הנאצית שועטת על פני אירופה ומאיימת לחנוק את צרפת. חיל משלוח בריטי שנועד למנוע את נפילתה של צרפת כולה בידי הגרמנים נלכד ליד עיריית החוף דנקרק. הבריטים מוקפים בידי כח גרמני שמגיע מהצפון . על סף נפילה לידי האויב, בא הפינוי הדרמטי, אחד האירועים המוכרים ביותר בתולדות מלחמת העולם השנייה: כ-300,000 חיילים בריטים חוצים במשך שבוע את התעלה חזרה לאנגליה.

דנקרק (צילום: באדיבות גלובוס מקס)

לביקורת

אחרי שעבד על סרטים כמו האביר האפל וההתחלה, כריסטופר נולן חוזר לקולנוע עם סרטו החדש, "דנקרק", ואני שמח להיות זה שאומר שהמירוץ לאוסקר התחיל. כבר מהדקה הראשונה, הסרט מכניס אותנו מיד אל תוך האקשן ובאמת לא נראה שחסכו כאן בשום קנה מידה. בעזרת אלפי ניצבים על פני החוף, נולן, שגם כתב את התסריט, מצליח להעביר באופן מדויק מאוד את האווירה של החיילים שמתכוננים לקרב ובו בזמן לחזרה שלהם הביתה. ולמרות שאת הדיאלוג בסרט אפשר לסכם ממש בכמה עמודים, הוא לא צריך את זה ולדעתי הוא אפילו מטיב מזה. המוח שלנו והחושים עושים את רוב הקישורים לבדם, ובעזרת הסצנות שתכנן בקפידה, מצליח נולן להעביר לנו את התחושה של כל אחד ואחד על המסך. אל תחשבו שזה יגרע מהחוויה. המבט על הפרצוף של הדמויות חוסך מאיתנו לשמוע דיאלוגים מיותרים ונאומים שמפיחים תקווה ואפילו לראות גופות שרועות על הקרקע. הסרט אמנם חוסך שם, אבל אני בטוח שתצליחו להתגבר על זה ברגע שתראו את מאות החיילים מתכופפים כאשר הם שומעים את מנועי מטוסי האויב.

דנקרק (צילום: באדיבות גלובוס מקס)

נולן הביא איתו כמה תכונות שהוא עובד איתן בסרטים שלו, והעיקרית מביניהן היא הצילום מכמה נקודות מבט שונות בתקופות זמן שונות. את הקרב על דנקרק הוא מציג לנו משלוש זוויות שונות – ים, יבשה ואוויר – כאשר אנו רואים את נקודת המבט של כל אחד מהם לאירועים השונים. זה גרם מדי פעם לבלבול ואי הבנה, אך זה משהו שנפתר תוך כדי ההקרנה ובדרך כלל לא הפריע לי במיוחד. סצנות הקרב היו עשירות בפרטים ונקודות מבט מעולות, עם מבט ישיר לכמה אכזרית הייתה מלחמת העולם השנייה, והליווי של פס הקול המעולה, אותו יצר זוכה האוסקר האנס זימר, רק הוסיף לתחושת הפחד וההרס ששררה בסרט.

דנקרק (צילום: באדיבות גלובוס מקס)

דבר נוסף שתשימו לב אליו די מהר הוא שהסרט צולם כולו ביחסי מסך של 1.43:1 (יחס של IMAX) ו-2.20:1 (פורמט צילום רחב super panavision 70). לא תמצאו פה את הפסים השחורים שבדרך כלל נראה בסרטים, ובמיוחד על מסך האיימקס זה נראה כאילו אני נמצא שם, בשדה הקרב. נולן אף הוסיף לשלוח לבתי קולנוע סלילי פילים של פעם במקום הכונן הסטנדרטי, וזאת על מנת להעביר לצופה את חווית הסינמה הטובה ביותר. רוב האנשים לא ישימו לב לזה, אבל עם העיניים החדות שלי הייתי חייב לבדוק זאת לאחר הצפייה, רק כדי לגלות שאכן צדקתי. תוסיפו את עריכת הסאונד הטובה ביותר שראיתי מזה זמן רב, ובאמת יש לכם פה סרט שיעביר לכם שעה וארבעים דקות בכיף, במתח ובאקשן רצוף.

מימין: פיון ויטהד, אנורין ברנאר והארי סטיילס (צילום: באדיבות גלובוס מקס)

הליהוק לסרט היה די מעניין. היוצרים מנסים למכור לנו שחקנים כמו טום הארדי (מקס הזועם) והארי סטיילס (וואן דירקשן), ולדעתי זה רק כדי למשוך את קהל המעריצים וחבל. אני חייב לציין שהיו כמה סצנות עוצמתיות מאוד עם הארי סטיילס, שהצליח להפתיע אותי מאוד לטובה באיך שהוא העביר אותן, אך הוא ממש לא התגלית המדהימה כאן. ההפתעה הייתה עם השחקן הראשון שמוצג לנו, פיון ויטהד. ויטהד מגלם את הדמות טומי – חייל בריטי שהגיע לחוף דנקרק מאוחר מדי ומנסה לברוח ממנו חזרה לבריטניה כמה שיותר מהר. לעומתו, טום הארדי התרכז יותר במתקפות האוויריות עם שורה אחת בקושי והרבה פחות זמן מסך. שחקנים נוספים כמו זוכה האוסקר מארק ריילנס וקנת' בראנה שמשחק את מפקד חיל הים שבא לעזור בהעברת החיילים, מצליחים לתרום את החלק שלהם בעלילה הלא כל כך מורכבת של נולן עם יכולות משחק טובות מאוד.

קנת' בראנה בדמותו המפקד בולטון (צילום: באדיבות גלובוס מקס)

חווית הסרט נמדדה מבחינתי בליהוק המעולה ויכולות המשחק שהצליחו להרים סרט כה טוב בלי הרבה שורות. המסר העיקרי שמנסה הבמאי להעביר הוא נקודת המבט של הצעירים, כמעט ילדים, שנשלחו להילחם בפחד מול הגרמנים, ובזה הסרט מצליח ובענק. זהו סרט מלחמה שמבטא אותה בצורה הטובה ביותר שיש, והוא עושה זאת עם מעט מאוד.