Firewatch-ביקורת

את האמת, אותי אף פעם לא משך כל הסיפור של קמפינג, אוהלים ביער, בכנרת או בכל מקום אחר. אחרי שנולדים בעיר וגרים בה כל החיים פתאום להגיע למקום שקט זה משהו שמכניס אותי אישית לפחדים. בטח לא הייתי רוצה אוהל בחורשה דוממת. כל רעש הכי קטן, החל מחריקות עצים ועד חיות שבוחרות לשיר שירת חיזור מוזרה, מכניסות אותי למצב כוננות וסביר להניח שאופציית השינה תהייה רק פנטזיה. קראתי מספיק ספרים שהחלק העיקרי שלהם מתרחש ביער ואני לא רוצה שיכתבו עלי ספר

את Firewatch דמיינתי כמשחק מהנה וקליל שמתרחש בתוך אמנות לשמה, הגרפיקה והאופן שהמשחק מוגש זה משהו שלא חוויתי ואני לא זוכר אם בכלל הייתה לי הרגשה כזאת במשחק כלשהו. במשחק הכל זורם אני צופה מהבקתה שלי על הנוף עוצר הנשימה של המשחק בפארק הלאומי של WYOMING.אמרתי לעצמי זה יהיה המשחק הזה שבו אני אקח הפסקה מכל הרעש והשיגעון של המשחקים האחרים. המשחק יהיה בשבילי כמו חופשה.

ואכן בהתחלה זה היה ככה, בהתהלכות אטית מצאתי את עצמי מתבונן בנוף המון, ודיבור מרגיע עם הומור נחמד במכשיר הקשר עם המנהלת שלי דלילה. עד שפתאום אני קולט, כשאין דיבורים במכשיר הקשר יש הרגשה מוזרה כמו אווירת פרנויה. קשה להסביר, אבל המפתחים הצליחו להעביר הרגשה של רוגע ופרנויה מעורבות יחד. ככל שהסיפור יתקדם ההרגשה הזו רק הלכה וגברה כאילו ממש מאחורי יש מישהו או משהו שעוד רגע מנטרים עלי.

הגיבור שלנו הוא הנרי, בפתיחת המשחק אנחנו נשחק בסוג של משחק טקסט, יצוצו משפטים על המסך ואנו נלמד על הדמות
לאחר כמה טקסטים אנחנו ניקח החלטות במקומות מפתח בסיפור ואנו נלמד שהנרי הכיר את ג'וליה, אנחנו נבחר איזה כלב בני הזוג יגדלו ומה יהיה שמו. עד שלבסוף נתחתן ונגלה שג'וליה חולה והיא חייבת לעבור למשפחה שלה באוסטרליה
וכך אנו מוצאים את עצמנו בעבודה הזו. הדמות שלנו נראה כי היא עברה תקופה מאוד קשה והנרי בדיוק כמונו מחפש את השקט והרוגע של היער והטבע.

המשחק משוחק מגוף ראשון אנחנו הולכים ורצים באיזורים הפראיים עושים סנפלינג ומטפסים על סלעים כדי להגיע למקומות שאנו רוצים, אין הרבה אקשן. הנרי מבודד מבחינה פיזית, זה רק אנחנו עם מכשיר קשר בו אנו משוחחים עם מנהלת הפארק דלילה. בהתחלה היא מנהלת אותנו ומכווינה אותנו לדברים שאנו צריכים לעשות, כמו לגרש נערות שעושות בלגן ולאתר כבל רדיו קרוע

הקשר בין הדמות שלנו לדלילה מתחיל להתהדק דרך שיחות החולין שאנו מנהלים ויש פה סוג של אינטימיות מוזרה של להכיר עוד אדם דרך מכשיר קשר.היא האדם היחיד שאנו איתו בקשר. בגלל העובדה הזו, קרה לי משהו מוזר וזו הגדולה של המשחק, כבר בהתחלת המשחק יש איזה קטע שדלילה מתעצבנת על הנרי ומנתקת את הרדיו פתאום אתם מרגישים כל כך בודדים זה פשוט פסיכי.

המשחקיות על פניו מאוד רגילה, יש לנו יער, מצפן ומפה ואנו מסתובבים ונהנים מהנוף. באזור המפה יש משימות לא קשות כמו להביא אספקה שבועית, לאתר את כבל הרדיו שנקרע וכד', הדבר היחיד הוא לדעת את הדרך חזרה לא מעבר לזה….
ולאט לאט אנו לומדים להכיר את הדמות שלנו ואת דלילה המסתורית שאיננו רואים אותה אלא רק משוחחים איתה. בלי לעשות יותר מידי ספוילרים אנו למדים שהנרי ודלילה לא לבד ותפנית המסתורין בסיפור לוקחת חלק ניכר ממנו
יש חלקים מפחידים. בעוד שבמשחק עצמו אין אקשן יש אווירה ואטמוספרה מאוד מאוד מלחיצה.

Firewatch מציג לנו את שני צידי הטבע היפה והחייתי.מצאתי את עצמי לוקח יותר צילומי מסך מכל משחק אחר
כשתשחקו תבינו, הטבע מוגש לנו באופן מושלם וקשה להתעלם מזה.
ויש את החלק הפסיכי שהטבע נותן את הרגשת הפרנויה, את הבדידות, את הרצון לא להישאר באותו מקום ולהגיע למקום מבטחים.

Firewatch הוא משחק מתח ומסתורין שמתרחש בעולם מדהים, כמו לשחק ביצירת אמנות, ומאידך כמו לשחק בספר של היצ'קוק.

המשחק זמין דרך סטים ל-PC ולפלייסטיישן 4.