סרט לסופשבוע – תקועים בחופשה

הקיץ הגיע ואיתו קומדיות הקיץ המשפחתיות הקלילות, אשר נועדו ברובן להושיע אותנו מהשרב השורר ברחובות ולהכניס אותנו שעה-שעתיים לאולם ממוזג, עם פופקורן על הברכיים וצחוק על השפתיים וסרט… שכנראה יפרח מזכרוננו טרם חנוכה. "תקועים בחופשה" הוא הסרט השלישי שדרו בארימור ואדם סנדלר מככבים בו יחד ומוכיחים חברות מקסימה על המרקע ומחוצה לו, לרענן את זכרונכם, הסרט הראשון שלהם יחד היה "זמר החתונות" המוזיקלי הלועג/מקדש את שנות ה-80, והשני "50 דייטים ראשונים" רומן המתלקח על רקע נופי הוואי וצוות מגוון וקורע של שחקנים ובעלי חיים. והוא גם, מודה, אחד הסרטים האהובים עלי. פרנק קארוצ'י חוזר לביים את הסרט הזה לאחר שביים לסנדלר גם את "זמר החתונות", "נער המים" ו- "קליק".

לורן (בארימור) היא גרושה ואם לשני בנים, בעלת עסק עצמאי, היא אשה לחוצה, חרדתית ומותשת. עבורה, ספונטניות זה אויב ורגשות הם פשוט סיכון שמיותר לקחת.
ג'ים (סנדלר) הוא אלמן, אב לשלוש בנות אשר מעריצות אותו והוא אותן אך גם ברור עד כאב כמה חסרה דמות האם בתמונה.

לורן וג'ים יוצאים לדייט דרך שידוך חברים, דייט נוראי לשני הצדדים אשר בסופו ברור שזה – לא זה. זה אפילו לא קרוב לזה. טעות מצערת שבכלל נפגשו.
ואז, צחוק הגורל, מסתבר שלשני האנשים הו כה שונים האלו שכביכול אין שום מכנה משותף, יש בכל זאת דבר משותף. אותה חבילת הנופש באפריקה, הכל כלול+++ שנקרתה בדרכם דרך מכר, מבלי שידעו זה על זו.

באפריקה, על רקע נופים אקזוטיים, דמויות צבעוניות וביזאריות, חיות ספארי ולילות שזורי כוכבים, המשפחות לומדות להכיר זו את זו. וכמובן לומדים יחד שכשכל צד נפתח קצת ומוכן לקבל את השונה, אז אפשר לשנות חיים, ולה-די-דה – סוף טוב-ואפילו מדי, סטייל אדם סנדלרי מובהק. הסרט בא להראות שלרווקים הצעירים אין מנדט על אהבה חדשה. מותר להתאהב גם בסבב שני (בתנאי שהילדים מסתדרים מדהים ומעריצים את ההורה החורג).

הסרט הזה, מצד אחד, היה חייב להיעשות. דרו בארימור היא המאמי הבינלאומית. בקומדיות רומנטיות היא פשוט מופלאה. "אף פעם לא התנשקה", "מילים ולחן" עם יו גראנט, וכמובן הסרטים עם סנדלר, כמעט ואין לה נפילות ברקורד. היא יפה, היא חיננית, היא משונה, שובבית וכמובן משחקת מגיל 0 בערך. והיא טובה עם סנדלר כי היא לא פוחדת להשתטות, היא לא מחפשת לשמור על פאסון, ומתאימה ככפפה ליד לסצנות הרומנטיות הסכריניות שלו, כנראה כי היא עצמה מתוקה מאוד ומרגשת.
אדם סנדלר הוא תופעה. עוד מימיו על המרקע הקטן ב"סאטרדיי נייט לייב" בפינת החדשות עם הגיטרה ושיריו השטותיים. דווקא אצלו כן היו כמה נפילות בשנים האחרונות, לא לגמרי ברור לאן הוא ניסה לקחת את הסגנון שלו, אבל הסרטים האולד סקול שלו – "בילי מדיסון", "האפי גילמור", "זמר החתונות" ויש עוד כמה, הם פשוט יצירות מופת בעולם הקומדיה, הן ממש ברמה של גאונות. סנדלר תמיד דואג לחברים ומשבץ אותם בתפקידי אורח קצרצרים, (גם פה יש כמה קמיאו חמודים של דמויות ושחקנים מסרטים קודמים) יורד על עצמו בחביבות, ועל אף שאינו הנסיך המושלם לקומדיה רומנטית, משכנע את הצופים שאפילו הוא, ג'ו הפשוט, השכן ממול, בחור רגיל, יכול לסחוף אותם לסופים כל כך ורודים שאי אפשר לצאת מהסרט שלו ללא חיוך גדול מרוח. אסקפיזם טהור.

אז כן, אני ממש שמחה שהם חזרו לעשות סרט ביחד. שניהם שחקנים כל כך אהובים, כל כך מוכשרים ונהדרים, הלוואי והיו עושים עוד ועוד סרטים. מעבר להם, חייבת לציין את בלה תורן שמשחקת את הילארי, בתו הגדולה של ג'ים, המתחילה לגלות את עצמה רק באפריקה לאחר שהתחבאה שנים מאחורי תספורת בנים ובגדי ספורט. תרן משחקת נפלא, ומעבר לכך, היא מרגשת ואמיתית, (לעומת הבת האמצעית, אספן -אמה פורמן, שאמנם ילדה יפיפיה, אך המשחק שלה הרגיש ארכאי וקלישאתי). זה סרט צבעוני, מוזיקלי, מלא בכייף, יש בו הרבה משפחתיות ו"שמייח"…

אבל רומנטי זה לא. זה כבר לא אדם סנדלר ודרו בארימור. סנדלר מרגיש ונראה עייף. נותן תחושה שאין לו כבר כוח להעז. ליצור דבר חדש. הסצנות הן קלישאתיות ופונות למכנה המשותף הכי נמוך. שאף אחד לא יכעס עליו. מרגישים שההורות, והמיינסטרימיות משפיעה ומכבידה עליו. בהחלט תקועים. בחופשה או לא. אין רגע אחד בזמן שצפיתי בסרט שחשבתי הנה סצנה חדשה. היתה כימיה, אבל לא היה ניצוץ. הכל היה מאוד זהיר ומפדח. זו קומדיה קייצית למשפחה ותו לא. אין מה להשוות לרומנטיקה וכמות ה"אוווווו" של הסרטים הקודמים שלהם.

קומדיה כייפית וחמודה מאוד, (אם כבר קומדיה בקולנוע – אז של אדם סנדלר) הורים כנראה יותר יתחברו, אבל רווקים יוכלו להנות מהשמחה לאיד, כך שזה בעצם סרט המתאים לכולם. רק שתי מלים לאוהדי סנדלר "הישן": ציפיות נמוכות…

בבתי הקולנוע החל מהיום.